פחדים אצל ילד

שלום יש לנו בעיה. אחי הקטן בן ה-10 התחיל להתעורר כל לילה בסביבות 3-4 וללכת להעיר את ההורים שלי בהצהרה שהוא לא מסוגל להירדם שוב. כשניסינו לשאול אותו הוא אמר שראה איש צעיר מכה איש זקן. כשהיינו בחופשה הוא אמר שיש אישה שרודפת אחריו (הוא הראה לנו אותה.. איפה שהיינו היתה אישה קצת לא בסדר שהלכה אחרי אנשים וניסתה לדבר איתם.) גם כשחזרנו הביתה זה המשיך. היום הוא קם כל לילה ואין לו הסבר ללמה הוא לא יכול לחזור לישון. נזכרתי שגם לי היו בעיות בגילו אבל זה בגלל שעברנו דירה למקום חדש וגדול יותר ששם קיבלתי חדר לבד. מה שהיום נראה לי מחויב המציאות היה בעיניי כעונש אז. אבל זו לא הסיבה.. הוא נולד בבית הזה וישן לבד בחדר מאז שהיה בן 5 חודשים. ניסינו לברר אם אילצו אותו לעשות משהו לא נעים.. הוא טוען שלא. הוריי לא יודעים מה לעשות. ניסיתי לדבר איתם שייקחו אותו לפסיכולוג אבל אבא שלי "לא מעוניין להתחיל עם זה." מה אפשר לעשות?

בגיל הזה, מהידע שלי, להרבה ילדים יש סיוטים וחלומות מפחידים. העיקר, בעיני, הוא להתמודד עם כך באופן שיאשר את הבטחון שאחיך זקוק לו. אולי לשבת איתו עד שהוא נרדם מחדש, אולי להציע לו לישון עם אור קטן, או לשים לו מוסיקה מרגיעה כאשר הוא מתעורר. משהו שיכול להציע לו בטחון. בגיל הזה, לפי הגישה הפרוידיאנית, מתעורר אצל הילד "תסביך אדיפוס" - שמקושר גם לרצון להיות חזק ו"גברי", ומן הצד השני פחדים וחרדות שנובעים מאותן סיבות בדיוק. ובלי פרויד, בגיל הזה המח של הילד מפותח דיו כדי לקלוט ולרשום הרבה מהמתרחש בסביבתו. יכול להיות שהוא חשוף לסרטים או תכניות טלוויזיה אלימות שנשארות בזכרון שלו... בנוסף בגיל הזה כל נושא החיברות חזק למדי. בגן יש ילדים איתם אפשר לריב ולהתווכח, יש חשיפה למבוגרים שאינם ההורים, יש מתחים וכו' וכו' וכו'... בקיצור, גם לילדים יש תקופות. לדעתי תהיו קשובים, ותנסו להקל עליו וזה יעבור מעצמו.

שלום חן, כנראה שגם את וגם אחיך הייתם ילדים רגישים. האירועים בהם נאחז אחיך אינם חסרי קשר למציאות אלא תופסת ממדים לא פרופורציונאליים בשינה. הייתי מנסה להחזיר את הילד בעדינות לחדרו, אולי משאיר לו אור קטן פתוח ומקפיד על כך שהוא יישאר לבד בחדר. קיים גם מקום לדבר איתו על כך במשך היום, ובעיקר לפני שהוא הולך לישון, ולהנחות אותו מה עליו לעשות בעצמו כשהוא מתעורר - למשל, להדליק אור, לקרוא, או אפילו לנסות להכניס מקלט טלוויזיה קטן שהוא יוכל לצפות בו עד יעבור זעם כשהוא מתעורר. העיקרון הוא ללמד את הילד דרכים להרגיע את עצמו במקום לסגת לדרכים בהן ילדים קטנים משיגים תשומת לב. חשוב שהדבר ייעשה בביטחון ובשלווה. אם תיתקלו בקשיים בכך הייתי מציע לפנות לטיפול, אולי אפילו לטיפול משפחתי, בו ישתתפו כל בני המשפחה למשך מספר מפגשים כי לעיתים קרובות בעיות מסוג זה מבטאות בעיה אחרת במשפחה שקשייו של הילד הם רק סימפטום שלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין