דילמה בטיפול

שלום רב, אני נמצאת בטיפול אצל מטפלת שהיכרותי איתה היא כשלוש שנים אולי אם כי לא כ-ל הזמן הזה הייתי מטופלת אצלה. מתי שהוא עברתי לטיפול (עקב בעיה כלכלית) לטיפול במקום אחר, שניגמר בגלל לידה, וחזרתי לטיפול אצל אותה מטפלת מקורית בידיעה מראש שאשוב אליה מתי שהוא. יאמר כבר עכשיו, שמטפלת זו השפיעה עלי באופן דרמטי , אך למרות התפתחות נפשית והתקדמות בסיבה בגללה הגעתי אליה (וכמובן שבדרך נפתחו עוד תיבות..) עדיין התפקוד היומי שלי לקוי מאוד , עודי סובלת מדיכאון שלפעמים מחריף ולפעמים קצת משתפר (סובלת גם מהפרעת לחץ פוסט טראומטית). לאחרונה אני תקועה ב"מחריף" זמן רב מדי ומתדרדרת למצבי דיכאון ממש ממש קשים. פרט חשוב אחר הוא שאני קשורה אליה אפשר כמעט לומר אנושות , מאוד אוהבת אותה, ויחסי אליה מורכב במיוחד. יש לי שתי שאלות. אחת, עודי סטודנטית ומצבי הכלכלי גרוע מאוד. עלות הטיפול מהווה שליש מהמשכורת שלי , ובחודשים האחרונים אני מממנת את הטיפול בשיטה הגרועה והידועה לשימצה "משיכת יתר" . כבר כמה זמן שיחסינו אחת לכמה זמן ממש משתבשים ואני מרגישה שאולי היא לא טובה לי , ומחלישה אותי ומחליטה לסיים את הטיפול , רבה איתה "עוזבת" וחוזרת..., לה כמובן יש רעיונות אחרים למה זה קורה בגלל שאני ספקנית מטבעי אני בנקל יכולה לקבל את דעתו של אדם אחר ,. ואני מפחדת שאני מזיקה לעצמי שאני ממשיכה בטיפול אצלה ומתקשה לבחון זאת בצורה לא מעורבת - מטבע הדברים. במקביל נוצרה הבעיה הכלכלית החריפה. מבחינת המטפלת העזרה שהיא מציעה לי - זה לשלם את החוב המצטבר כשאוכל ואסתדר כלכלית. אני כמובן טרודה מאוד מהמחשבה שאצבור חובות כל כך גבוהים ,היו אולי פעמים שלוש שהשתמשתי בעזרה זו וצברתי חובות מוגדרים שתמיד החזרתי , אבל זכורה לי פעם אחרונה כשביקתי לצבור חוב שהיא העירה הערה שגרמה לי להרגיש לא נוח ומאז החלטתי לא לצבור אצלה חובות ושאם אין כסף אז אין טיפול. שיתפתי אותה גם בכך עכשיו כששוב עלתה סוגיית התשלום וכשסירבתי לצבור חוב הסברתי לה למה , איך שהוא בעניין הכסף ,יחסה לא ברור לי בכלל והיא נשארת מעורפלת אז אני לא מתעסקת עם זה מקבלת את העיסקה כפי שהיא וזהו. מה שאומר אין כסף - אין טיפול. מה שקורה עכשיו זה שאני בדילמה רגשית האם היא טובה לי בכלל או לא , קשה לי לסמוך עליה (אבל זו חלק מהבעיה בגללה אני בטיפול) , ואני גם בדילמה כלכלית רצינית. כעת לאחר שהבנק קרא אותי "לסדר", אני אמורה לגשת ולסדר הלוואה מסודרת כדי לטפל בחובותי הלא מסודרים לבנק ובשכר לימוד וכדומה... בתקווה שעם סיומי עוד 3 חודשים את הלימודים אוכל להגדיל משרה - ולהשיב את חובי לבנק בצורה המסודרת המקובלת. על מנת להמשיך בטיפול אצלה , שהיתרונות ברורים , עלי להגדיל את ההלואה שאקח , ואני לא בטוחה שזה מצב "בריא" או הגיוני , זה נשמע לי מופרע במידה מסויימת לקחת הלוואה לצרכי טיפול. במיוחד אם זה עלול להיות רק כדי לשמור על קשר שממילא בעייתי , עם המטפלת. מבחינתה כשאסתדר כלכלית אני מוזמנת לשוב אליה לטיפול. כל זאת מאוד מבלבל אותי ומקשה עלי לסמוך עליה גם משום שהיא מתנה בצורה כל כך חדה את הטיפול בכסף. למרות הבנתי ה"שכלית" את העסקה ואת משמעות העמידה בתנאי העיסקה. אייני יודעת מה לעשות שאלותי אם כן , ולמרות המיידע הבלתי מספק הן: האם זה לא מופרע לחלוטין להיות כל כך משועבד לטיפול , לקחת הלוואה לשם כך , האם כדאי לי לעבור אפילו אולי זמנית למטפל אחר (באוניברסיטה אפשרי לקבל טיפול בתנאים מוזלים בשליש בערך) ואולי באופן קבוע , אבל בתור התחלה זמנית , גם כדי לעזור לי "להגמל" מהמטפלת שלי שאני כל כך קשורה אליה , ואני מרגישה כאילו אני "מכורה" לטיפול. וגם כי זה יהייה רע מאוד אם אני לא אהייה באיזה שהוא טיפול בתקופה הזו. וגם כדי לבחון מבחוץ מה באמת קורה שם? האם זה תהליך האם זה חלק מהפתרון , או שזו בעיה והטיפול פוגע בי. אני יודעת שהשאלות מורכבות וקשות לעיצה קלה אבל אני מנסה. לקבל רעיונות תודה בכל מקרה.

ולכן אם את אינך יכולה לממן את הטיפול, אז גם אם הוא מועיל לך בהיבטים מסויימים, עדיף לדעתי להפסיק אותו מאשר ליצור גרורות של בעיות חדשות אל תוך החיים. חובות יכולה להיות בעייה קשה! אבל דווקא עלה לי רעיון מסויים - מה לגבי האפשרות להחליט שהטיפול יסתיים בעוד תקופה X, אותה עדיין תצליחי לממן בלי חובות רבים מדי, ולאחר מכן או במקביל לחפש אפשרות טיפול זולה יותר ומתאימה? זה יאפשר לך להפרד ממנה בצורה סבירה, אולי בכל זאת להגיע לעוד התקדמות אפילו בזמן מוקצב, ובעיקר להרגיש שאת ממשיכה להיות עצמאית ובשליטה על החיים שלך. זה גם יחייב את המטפלת שלך להתעמת עם כך שמדובר בקושי אמיתי בחיים שלך ולא ב"גחמות" הנובעות מיחסים בתוך הטיפול. אני חושבת שטיפולים שונים מיועדין למטרות שונות, אבל עצמאות ואפשרות "לעמוד על הרגליים" הינה מטרה חשובה מאד בחיים. כדאי לא לוותר עליה! בכלל, אם את מרגישה זקוקה לטיפול ממושך, עליך באמת למצוא קרקע יציבה, כלומר מסגרת שלא תתפרק משום שלא תוכלי לממן אותה, אלא משהו שהוא אפשרי עבורך ויכול לתמוך בך ולא ליצור חרדה חדשה.

שלום לך, לי מאוד ברור מה את צריכה לעשות (או מה הייתי עושה במקומך). את מתארת קשר חזק וטוב עם המטפלת שלך, שהוא המפתח להצלחת כל טיפול פסיכולוגי. קיימת בעיה כלכלית, אך המטפלת שלך הציעה לך הצעה נדיבה מאוד ושימושית מאוד. בינתיים אל תשלמי לה והפרישי סכום קבוע שאת יכולה לעמוד בו, כמו בכל תכנית חיסכון אחרת, ממנו תחזירי את החוב למטפלת שלך בבוא הזמן - עד עכשיו עמדת בהסדר דומה שקבעת לעצמך בצורה כה נבונה. במקביל, וזה נראה לי חשוב מאוד, פני לרופא פסיכיאטר להתאמת טיפול תרופתי נוגד דיכאון. קודם כל, טיפול כזה יקל מאוד על הסימפטומים שלך ויאפשר לך לקחת דברים קצת יותר בקלות ועקב כך לקבל החלטות בצורה רציונלית יותר ושנית, מניסיוני טיפול תרופתי בדיכאון מאפשר לעשות שימוש יעיל יותר בשיחות. השילוב בין טיפול תרופתי ושיחתי בדיכאון הוכיח את עצמו שוב ושוב במחקרים כיעיל יותר מכל אחד מהם בנפרד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין