אבקש את דעתך ..

הסיפור שלי די מורכב, אבל אנסה לקצר עד כמה שאפשר.אני חד הורית (גרושה) +1 ,בשנות ה-30 לחיי.התחתנתי בגיל מאוד צעיר,עברתי נישואים עלובים והתגרשתי לפני כמה שנים.לאחר הגירושים הכרתי מישהו שאיתו הייתי בקשר חודשיים,אבל הקשר הסתיים כשהוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה,זאת לאחר שאמר כל הזמן שהוא מכור אלי ולא יכול בלעדיי.מאוחר יותר יצר קשר והסביר את עצמו,אבל הסיפור נגמר. לפני למעלה משנתיים,הכרתי בנט מישהו.לא חשבתי להתאהב שוב ולא התכוונתי שזה יקרה,אבל נשביתי בקסמיו והתאהבתי בו מעל הראש.במשך שנה היינו בקשר טלפוני ווירטואלי עד שנפגשנו ומאוד נקשרנו זה לזו.הקשר נמשך עד עכשיו,אני אוהבת אותו בטרוף ולא לוחצת עליו בשום עניין,מנסה להיות סבלנית אליו ולהבין לליבו ולוותר עד כמה שאפשר. אבל,בזמן האחרון הוא מאוד השתנה,הפך לאדיש ומתנכר והיות שהוא טיפוס מאוד מופנם, לא הבנתי מה עובר עליו.בקושי רב הצלחתי לדובב אותו לדבר איתי על כך וממה שהבנתי, הוא מוטרד מהעתיד שלו ואומר שהוא מצטער שהמשיך את הקשר שלו איתי עד עכשיו,כי ידע מהתחלה שאנחנו לא נהיה ביחד בעתיד. הסיבות לכך הן,שאני גדולה ממנו בכמה שנים,שיש לי ילד גדול ואולי עוד סיבות שהוא לא מספר לי עליהן. הוא טוען שקשה לו להתנתק ממני,שאני היחידה בעולם שאהבתי אותו בצורה כזאת ושהוא מבולבל.לפעמים נראה לי שהוא היה רוצה שאני אעשה את זה במקומו, שאחתוך את הכל,כדי להקל עליו.אבל אני לא מסוגלת,כי אני אוהבת אותו בכל ליבי ואיך אוכל לשקר לעצמי ולהפרד ממנו,עם כל האהבה התהומית הזאת שאני מרגישה אליו? לפני כמה ימים כששוב לחצתי עליו קצת שנדבר בנושא, אמר שירד לו ממני,שהוא כבר לא אוהב כפי שאהב,אולי אפילו כבר לא אוהב בכלל...אבל אתמול,הוא אמר שעדיין נשארה לו אהבה אליי,שהוא כאילו עוצר את עצמו בפני האהבה הזאת,כי השכל גובר על הרגש. הוא טוען שישב עם עצמו וחשב והבין שהקשר שלנו לא מוביל לאף מקום,שמבחינתו אני לא אהיה אישתו,שלמרות שיש לו רגשות כלפיי,זה בלתי אפשרי. הוא כל הזמן חוזר ואומר שהוא פגע בי,שהוא מצטער שלא חתך את זה מהתחלה,שלא מגיע לי שאסבול בגללו.אבל דבר אחד הוא לא מבין,שעצם קיומו בחיי גורם לי אושר,שאני לא שואפת ודורשת ממנו משהו בלתי אפשרי,בסך הכל אני רוצה רק את אהבתו הכנה,אם ישנה כזאת. רוב הזמן הוא מתחמק מתשובות חד משמעיות,מאוד קשה לי לנהל איתו שיחת נפש אמיתית, לעומת העבר,שהיינו מדברים שעות ופותחים את הלב. אני יודעת שקשה לו,שהוא מרגיש רע עם המצב הזה וכשרע לו, גם לי רע.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות....אני אוהבת אותו בכל ליבי,רוצה להיות איתו,רוצה לגרום לו אושר,אבל לא רוצה להיות איתו בכוח,נגד רצונו. הייתי רוצה שיאמר לי במפורש מה הוא רוצה ומרגיש, בלי חידות ורמזים שמשתמעים לשתי פנים. קשה לי כל כך לחשוב שלא אדבר איתו שוב,שלא אראה אותו שוב,הרי איך אוכל למחוק מליבי ומחיי אדם שהיה ועדיין ישנו, כל עולמי? אודה לך אם תוכל לעזור לי לפתור את הדילמה הזאת. המיואשת...

שלום מיואשת, את מתארת שורה של קשרים בעייתיים עם גברים שהסתיימו בדרך זו או אחרת בשברון לב. במילים אחרות, מצד אחד יש לך יכולת ליצור קשר משמעותי מאוד ולהיות משמעותית עבור הצד השני, ומצד שני, כדי שקשר יהיה משמעותי בחייך, הוא צריך להכיל סבל. הסיבות לכך נעוצות, מן הסתם, ביחסייך עם הורייך. יהיה זה בלתי סביר ובלתי אפשרי שאשלוף פתרון קסמים מעל גבי הרשת ואפתור לך את הדילמה. אני לא חושב שמישהו יכול לעשות זאת, אפילו לא מעל גבי הפורום. המלצתי החמה היא לפנות לטיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינאמית חקרנית, שתיגע בשורשי הבעיות. לצערי, אינני רואה קיצורי דרך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

קודם כל, תודה על תגובתך. בקשר להוריי, אני לא חושבת שזה קשור אליהם, היחסים איתם היו תמיד חמים וקרובים,הייתה לי ילדות מאושרת ולא היו לי בעיות מיוחדות. אם זה יעזור, אני בת יחידה, זכיתי להמון אהבה וחום מזוג הורים תומכים ואיכפתיים. שאלתי העיקרית היא בעצם, מה לדעתך עלי לעשות במצבי הנוכחי. האם לנתק את הקשר עם החבר, או להמשיך אותו ולראות מה יוליד יום. אני מאוד מבולבלת וקשה לי להחליט,כי אני אוהבת אותו מאוד.כרגע היחסים לא לכאן ולא לשם, מן חוסר וודאות שכזה,שבו יום אחד הוא מראה לי אהבה וכאילו עוצר את עצמו להסחף, וביום השני הוא כאילו מנותק ומתרחק. האם הגיוני שהוא דובר אמת והוא אכן מפריד את הרגש וההגיון? האם יתכן שבן אדם יעצור את עצמו מלאהוב,לאחר שהביע אהבה גדולה, כל זאת רק כי לדעתו אין לנו עתיד משותף? בקשר לגברים בחיי, ממה שהבנתי על עצמי,הם מתאהבים בי ובאופי החם שלי,אני מרגישה שהם כרוכים אחריי ומוכנים לעשות הכל,ואז מגיע שלב שבו הם פשוט מתרחקים ומשנים את קו מחשבתם ואני לא מבינה במה אני טועה, מה אני עושה שגורם להם להשתנות? תודה מראש מיאושת...