חוויה מתקנת

שלום ד"ר,3 וחצי שנים של טיפול ואני מרגישה מיואשת מתוסכלת היו הרבה עליות וירידות במהלך כל התקופה .....נקשרתי מאד התפתחתי מאד,עד למצב שאני שואלת את עצמי עד לאן...?ואני עדיין לבד בלי בן-זוג ....הכרתי כל כך הרבה ב- 4 השנים האחרונות מאז הגירושין שחוויתי ....אבל כל פעם חוזר הדפוס של איטמות רגשית מצדי ....לפני יומיים עשיתי מעשה פשוט הרמתי טל למטפלת שלי והודעתי לה שאני רוצה לסיים את הטיפול .....ככה בטלפון.....כמובן שהיא כעסה מאד ...נלחמה להשאיר אותי הודיעה לי חד משמעית שהיא מחכה לי בפגישה הבאה באותה השעה....הרגשתי שאני פוגעת בה בכוונה כל הכעס והנקמה יצאו לי .....היא החזקה ....אני החלשה .....והנה אני מעיפה אותה לכל הרוחות.....כמו במקרה הגירושין שחוויתי.....שבו אני הייתי הדומנניטית והוא .....בקיצור הרגשתי בדיוק את מה שעשו לי.....כל הדיבורים שלה לא עזרו חסמתי את עצמי ....הרגשתי שאני כמו רובוט ....לב של קרח.....התחושה לאחר מכן הייתה הקלה עצומה.......מין תחושת ניצחון.....אבל בלילה הכל התהפך לא הייתי מסוגלת לעצום עין כל הלילה .....הלב כל כך כאב לי פתאם קלטתי מה עשיתי ואיך פגעתי בה .....(כמובן שזה כאילו אני פוגעת בבן זוג שלי)....אני יודעת שכאשר הרמתי אליה טלפון זה מה שראיתי מול העינים....ואני יודעת שזה בא ממקום של יאוש שהנה אני בטיפול ואני לא מצליחה במקום שהכי קשה לי ביצירת קשר ולהישאר בו. אני יודעת שאני מרגישה רגשות חזקים אליה ואני מאד מעריכה אותה מקצועית ואני יודעת שאני נמצאת בידיים טובות .....ואני גם יודעת שכאשר יצאתי השבוע מהפגישה והמטופלת הבאה שלה חיכתה לה בדלת הרגשתי שבגדו בי בפעם השנייה .....כמובן שזה בא מהלב ולא מהראש שלי הרי ברור לי שיש עוד מטופלים ושאני רק אחת מהן.....אבל מה לעשות זה בעצם מה ששבר אצלי את האמון בשנייה אחת. למחרת על הבוקר השארתי לה הודעה שאני מתנצלת......היא חזרה אליי......הרגשתי בקול שלה את הכעס ואת הגבולות הברורים....כאילו עד פה .... סיכמנו שאני הגיע כמתכונן לפגישה הבאה......בתחושה שלי זה שנשבר האמון שלה בי .....בדיוק כמו שקרה לי עם בעלי לשעבר......רק הפוך .....ואני באמת לא יודעת איך ממשיכים מפה.....אני אשמח אם תוכל להתחייס לכל מה שעבר עליי בימים האחורנים ....ועוד דבר קטן שבשבילי הוא חשוב איך זה שאני כל כך התאהבתי בה.....אני מרגישה שהיא תפסה לי את הלב.....אפילו בטל ביקשתי שהיא תשחחר אותי.....אתה לא חושב שזה מוגזם.....אני רוצה חבר....משפחה ....ילדים.....אהבה של בן-זוג.......ובסוף נוצר מצב שאני אוהבת את המטפלת שלי..... תודה לך אני ....

שלום אני, אינני יודע באיזה מצב היית לפני הטיפול, אך מההודעתך שנכתבה לאחר שלוש וחצי שנות טיפול, מצטיירת דמות של אדם חזק מודע ורגיש, בעל תובנה, ובעיקר אמיץ. אני חושב שצריך הרבה אומץ כדי להודות בחולשות שלנו ולעמוד מולן. מבחינה זו אין ספק שהמטפלת שלך עשתה עבודה טובה, אך לא פחות ממנה גם את עשית עבודה טובה בטיפול. אני רוצה להציע לך פרספקטיבה קצת שונה מזו של המטפלת, שאולי גם הצליחה לשכנע אותך. אני יודע שחלק גדול מהמטפלים מתייחסים לטיפול כתהליך שאיננו אמור להסתיים לעולם, גם אם אינם אומרים זאת במפורש. את מבקשת מהמטפלת שלך מה שהרבה הורים אינם מסוגלים לעשות: להרפות, לשחרר, לתת לך ללכת, כי משהו פנימי אומר לך שזה מוגזם (ולא משנה אם זה נכון או לא - כך את מרגישה ולפי פנייתך, אני הייתי סומך על הרגשות שלך). אנו נמצאים בפתחו של חג החירות ואולי גם לך, אני, מגיעה חירות מהטיפול. יש חירות מדברים גרועים, כמו הנישואין שלך, אך יש חירות גם מדברים טובים, כמו הטיפול שלך. אני שותף לדעתך ששיחת טלפון אינה הדרך לסיים טיפול, לא מבחינת הפגיעה במטפלת, אלא משום שאת ראויה ליותר. אולי זה הזמן לחשוב על סיום מסודר יותר של הטיפול, או לפחות על יציאה לחופשה מהטיפול, כדי לאפשר לך לעבור איזה שהוא תהליך ריאליזציה שלו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר,קודם כל תודה על התשובה המהירה....,שנית אני חושבת שהפעם באמת לא היה לי קל להוציא על כתב את מה שכתבתי ,אני מרגישה שברור שזה מה שאני רוצה ..... לסיים את הטיפול....אבל זו בדיוק הבעייה ....אף פעם לא חוויתי פרידה מסודרת...ז"א לא מההורים שלי ....וכמובן לא מבעלי לשעבר ....הוא פשוט בא והודיע לי שהוא הולך...ולכן עד היום פרידה מצטיירת כנטישה.....אני גם יודעת שזה בדיוק השלב הבא בטיפול.....אני גם יודעת שהבעיה העיקרית שלי שאני בורחת מקרבה וכל פעם שאני מתקרבת בטיפול אני מתרחקת......יום אחד אני יכולה לומר משהו ולאחר שבוע לסתור את אותם דברים.....אני גם חושבת שהשנוי שעברתי הוא כל כך גדול ואני חווה את זה כל יום.....לפני כן חייתי בבועה עצמתי עיניים ואפשר לומר שלא הייתי מודעת לעצמי כלל.....אניבכלל מופתעת מעוצמה הזאת של החוויה שעברתי איך זה יכול להיות שזה כל כך מקביל למה שקרה לי בטיפול .....ואמת שלאורך כל הטיפול אין לי מושג איך קוראים לזה בשפה שלכם .....אני משליכה את הסיטואציות הללו לחיי האישיים.....בטל היא שאלה אותי אם אני יכולה להסתכל לה בעיניים ולומר לה שאני רוצה לסיים את הטיפול .....ואמת אני לא מסוגלת......הרי היא מרגישה אותי ויודעת שזה בא ממקום של להעיף ....בקיצור אני מבולבלת ולא יודעת איך אני ממשיכה מכאן......אולי אני עשיתי טעות?דברת על אומץ בתשובה שלך אבל לי אין אומץ ....לסיים את הטיפול כמו שצריך......ואני חייבת להרוס את זה......ד"ר אני אשמח אם תוכל להתייחס שוב לדבריי ......תודה לך אני.