קשיים בעבודה

הבעיה שלי היא לא בדיוק קשיים עם העבודה אלא עם זו שעובדת איתי. כבר יותר משנה שאנחנו עובדות ביחד ועדיין אני מוצאת את עצמי במלחמה מתמדת למרות שהמעמד שלי בחברה חזק מאד ואין לי שום חשש שמא אני אפוטר. איתי יושבת בחורה בת 22 (אני בת 26), וכמו שאני מבוגרת ממנה אני גם ותיקה ממנה - למרות שמבחינה מקצועית לה יש תעודה ולי אין. העבודה שלנו לא מקבילה בשום אופן - באותו תחום אך כל אחת בשלה. עם זה, היא מוצאת לנכון להעיר לי מה אני עושה בזמן שלי ומה סדר העדיפויות שלי בעבודה. היא מתערבת איזו משימה אשלים קודם ומה נמצא ולא נמצא אצלי במגירות ובמדפים. אם נשאלנו שאלה וענינו תשובה אחרת היא תתווכח שהתשובה שלה נכונה עד שאכנע. אם יתברר שתשובתי היא הנכונה כמובן שהדבר יתקבל בדממה דקה כאילו לא היה ויכוח. לאחרונה היא הפסיקה לענות לטלפונים ומחכה שאני אענה - אפילו שחלקם יכולים להיות מיועדים לה. לא משנה אם אני באמצע חשבון מסובך או עם הביס של הסנדוויץ בגרון - אני זו שצריכה לענות (ניסיתי להראות לה שאני עסוקה לפעמים אבל יש לה סבלנות לטלפון מצלצל והיא לא תרים אותו בשום אופן) אני אפילו לא רוצה להעיר לה כי כל הערה גוררת ויכוח וצעקות שהיא עושה עבודה מעבר למה שמצריך התפקיד שלה וכו'. פניתי לבוס שלנו כמה פעמים ואמרתי לו שאני לא מסוגלת לתפקד בלחץ שכזה. אחרי מקרים רדיקליים היא מבקשת סליחה וזה ממשיך. דרך אגב.. גם אנשים ממחלקות אחרות העירו לה. אחד מהם אף מבוגר פי שניים מאיתנו שגם הוא נפגש לא אחת בשבט לשונה. הבעיה העיקרית היא שאני מוצאת את עצמי משתנה. נהייתי אדם לוחמני ודורס - כי אני רגילה כל היום להלחם על כבודי. מצד אחד - היא עובדת מצויינת מבחינה מקצועית ולא יפטרו אותה, ומצד שני למה שאני אעזוב? יש לי תנאים מצויינים כעובדת ותיקה (6 שנים) ויש לי הטבות שאאבד ברגע שאתחיל מחדש במקום אחר. אני צריכה עזרה

זה בהחלט מעצבן לעבוד עם מישהי שאת לא מסתדרת איתה. לחשוב על זה שאת איתה לפחות 8 שעות ביום כאשר לפעמים זה הרבה יותר מהזמן שאת נמצאת עם בן זוג, בהחלט נשמע מרגיז. קשה לתת עצות קונקרטיות כי את מכירה את הסיטואציה הכי טוב ומה שסיפרת לנו, זה רק על קצה המזלג. בכל זאת כמה טיפים קטנים שתמיד נכונים: 1. האם הם מפרישים לך לקרן פיצויים ? אם הם מפרישים האם את זכאית לקבל אותם גם שאת מתפטרת ? 6 שנים של עבודה מזכים אותך ב 6 משכורות שנתיות פטורות ממס ולכן אם על פי הסכם העבודה שלך את לא זכאית לפיצוי פיטורין ברגע שאת מתפטרת, זו טעות להתפטר. מבחינה כלכלית תמיד עדיף שיפטרו אותך ולא שאת תתפטרי ואז את זכאית בנוסף לפיצויי פיטורין גם בדמי הודעה מוקדמת או חלף הודעה מוקדמת. 2. אמר לא מזמן מישהו - "איפוק זה כוח". 3. תנסי להתיעץ עם אנשים שעובדים איתך, שמכירים אותה. בטוח שהם יועילו יותר מעצות שתקבלי מאנשים שלא מכירים אותה ואת הסיטואציה כולה. אלו היו הטיפים שלי, מצטער שלא יכול לעזור יותר.

שלום יעל, אני חושב שהבחורה הנוספת הזו היא ברכה עבורך. אין שום סיבה שהיא תעזוב, ובוודאי שאת תעזבי את מקום העבודה, ולדעתי אין גם שום סיבה שתפני אל הבוס בעניינים שביניכן כי זה סתם עלול להציג אותך כבעייתית וייתן חיזוק לכך שאינך יכולה להתמודד איתה בעצמך. אינני יודע אם את הופכת להיות טיפוס לוחמני ודורסני או שמא את מתחילה להיות אסרטיבית סוף-סוף. הבחורה, ללא ספק, נוגעת בנקודות רגישות שלך הנוגעות לדימוי העצמי שלך ועם כל הכעס, ניכר שאת מביטה עליה גם מעמדת נחיתות. יש בהחלט כמה דברים בסיסיים ביותר שאת יכולה לעשות. לא הייתי קורא להם "שמירה על כבודך" אלא "שמירה על זכויותייך". הייתי מדגיש כאן דווקא יותר את העשייה מאשר את הדיבור. אינני בקי ברזי עבודתך, אך אם יש מגירות ששייכות רק לך, אני מציע לך לבקש מהאדם המתאים מפתחות למגירות. אם את אוכלת והטלפון מצלצל, המשיכי לאכול (בהתחלה זה מלחיץ אך בהמשך זה אפילו מרגיע) עד שאותה בחורה תענה לטלפון. אם את מקבלת עיצות/הוראות מהבחורה, אל תגיבי או תודי לה על העיצה בנימוס ותמשיכי בשלך. שתיקה שווה לפעמים אלף מילים והתעלמות עוד יותר. אם תתמידי בכך, בטוחני שהבחורה ואת עצמך תכבדנה אותך הרבה יותר. מה שאת עושה כרגע זה המון תנועות מיותרות, התפתלות שרק גורמת לה "לנצח". זכרי שמטרתך היא אינה למצוא חן בעיניה אלא לנטרל את מה שאת חווה כהפרעה לתפקודך ופגיעה בפרטיותך ובעצמאותך. ואם כל אלה לא יעזרו בכוחות עצמך, אז כמו שאמרת, את באמת זקוקה לעזרה והייתי מציע לך להצטרף לאחת מסדנאות האסרטיביות הרבות הפועלות (רצוי ביחידה ללימודי חוץ של האוניברסיטה במקום מגורייך או של האוניברסיטה הפתוחה). בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין