האם נהג הפסיכולוג כראוי

שלום אני נפגשת עם פסיכולוג כשלושה חודשים....הגעתי אליו באמצעות חבר..... בתקופה שבה התחתי להיפגש עם הפסיכולוג הייתי בקשר אינטימי עם הבחור.... לפני כשבועיים הסתיים הקשר בינינו....(מיוזמתו) כשהגעתי לטיפול השבועי החלטתי שאני לא מדברת על זה...למרות הכאב....ואולי הצורך... לא רציתי לפתוח את זה .....הרגשתי שיותר קלי לי כרגע פשוט "לשתוק" את זה אז שוחחנו על דברים אחרים.... ולקראת סוף הפגישה הפסיכולוג שאל מה את לא מספרת לי.... הייתי קצת מופתעת....תיארתי לי שהחבר (לשעבר) יספר אבל לא חשבתי שהפסיכולוג יפתיע אותי ככה..... לשאלתו עניתי שאין לי מה להרחיב בנושא...אתמה שהוא צריך לדעת שזאת השורה התחתונה הוא יודע.... שאני בסדר וזהו אין מה להוסיף.... אבל הוא פתח בנאום....על החבר ממש אמר לי דברים עליו .. הוא בטח רצה להקל עלי אבל אותי זה החריד אולי גם הוא מעביר עלי ככה ביקורת... איך להתקדם מכאן?? לא בא לי ללכת אליו יותר

מה שאת מתארת הוא מתכון לצרות גם ללא קשר לטיפול. גם שחבר טוב מספר לך דברים אישיים על חברה טובה אחרת שלו את תחששי מיד שאולי הוא יספר גם עליך דברים. על אחת כמה וכמה שמדובר בפסיכולוג שאמור להיות איש סודך, לנצור את דבריך ולא לספרן לאיש, והנה את נוכחת כי הוא מפר סודיות מקצועית בקשר למישהו אחר. אם הייתי במקומך, גם אם הוא לא היה מספר לי דברים על החבר, היו מתעוררות אצלי ספקות כיצד הוא יכול להיות נאמן לי וגם לחבר בו-זמנית. הסיטואציה של שלישיית אנשים בקשרים טובים, כאשר שנים מפסיקים להסתדר אחד עם השני היא תמיד בעיתיית. אני חושב שהפסיכולוג שלך עשה טעות גדולה בעצם זה שהוא הסכים לקבל אותך לטיפול. הוא היה אמור לצפות אפשרות עתידית שכזו. אני אישית יהסס לשדך חברה טובה לחבר טוב רק מהחשש להיות באמצע אם דברים לא יסתדרו בינהם. איך מתקדמים ? תלוי בך. ראשית, כלל לא בטוח שאצל פסיכולוגים אחרים לא תמצאי דברים אחרים שיקוממו אותך באותה מידה. כנראה שכדי להתמיד בטיפול את צרכה אופי שיכול לחיות בשלום עם סיטואציות כאלו. לי אישית זה ממש לא מתאים ואם הייתי במקומך הייתי מפסיק את הטיפול על כל הקושי שזה מעורר והתקוות שנכזבו. זו כמובן החלטה שטובה עבורי ולא ברור שהיא טובה עבורך.

שלום רונית, ההחלטה של מטפל אם לקבל לטיפול חברה ובמיוחד בת-זוג אינטימית של מטופל שלו היא החלטה קשה מאוד, ככלל אצבע הייתי מתנגד להחלטה כזו וגם אם כן, המטפל צריך לעבוד על עצמו קשה כדי להפריד בין שני הטיפול, ובמידה רבה אף לפצל את עצמו באופן מלאכותי. הפרידה מהחבר היא ללא ספק נושא שראוי להידון במסגרת הטיפול שלך, אך כתהליך שקורה לך בינך לבין עצמך תוך הדגשת התפיסה הסובייקטיבית שלך את החבר. דווקא "העובדות האובייקטיביות" מפריעות כאן. לדעתי, מטפל שלוקח על עצמו "תיק" כזה חייב להימנע מלהביע דעה מקצועית ואחרת על הצד השלישי, אלא להקפיד להתייחס אך ורק למה שאת מרגישה, כולל קשייך לדבר על הנושא. אני עצמי נמצא כמטפל בסיטואציה המזכירה במידה רבה את הסיטואציה שתיארת וכשהמטופל מדבר על אותו צד שלישי אני נמנע כמובן מלחוות דעה ועוד יותר מלהעביר מידע על אותו צד אלא להתייחס רק לאדם היושב מולי. טיפולים פרטניים מקבילים בשני בני זוג לקשר אינטימי, כשקשר זה עדיין מתקיים, הוא דבר שיש לדעתי להימנע ממנו כי הוא מכניס את המטפל לצורך מוגזם בפיצול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין