שאלה

רציתי לשאול בקשר לדכאון. האם מי שעבר את זה אסור לו להיות עצוב לעולם ??

ברור שלהיות עצוב לפעמים זה משהו מאד טבעי. לדעתי, מותר גם להיות בדכאון ממש ולא חושב שיש רבים שלא חוו דיכאון. מצד שני, אם באיזה שהוא שלב של הדכאון מישהו חושב באופן מעשי לשים קץ לחייו, ממש מתכנן את זה, עדיף שיפנה לעזרה. בספר חשכה נראית (לא זוכר את שם המחבר) שבו אדם מתאר את חווית הדכאון הוא כותב שם שלדעתו אדם מתאבד כי הוא לא מסוגל לסבול את יסורי הדכאון. הוא עצמו מספר כי בדקה התשעים, הוא פנה לבית חולים פסיכיאטרי וכך ניצלו חייו.

שלום חלי, דווקא אדם שאין מקום לעצב בחייו מועד הרבה יותר לפורענות נפשית משום שהוא מדחיק רגשות שליליים שיש להם בהחלט "הצדקה" בכל מיני מצבים בחיינו. לא רק מותר לך להיות עצובה, אלא במובן מסוים אף רצוי מבחינה פסיכולוגית. אנשים שמדחיקים כל חייהם משלמים על כך מחיר במחלות פסיכוסומטיות או בצורות אחרות עם הגיע משבר כזה או אחר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין נ"ב: לסתם מישהו - זו הפעם השנייה לפחות שאתה מסתמך על הספר "חשכה נראית" ושוכח את שם המחבר, אז שמו ויליאם סטיירון :))