סכיזופרניה והמשך החיים...

לד"ר גידי רובינשטיין שלום רב! סיפורי הוא כזה: הייתי שרוי במשבר פסיכוטי במשך 11 חודשים, שהוגדר כ"סכיזופרניה כללית". אני עדיין בטיפול תרופתי, שאמור להיפסק בהדרגה, בקרוב. היה לי רק סימפטום אחד במחלה, דילוזיות, וגם הוא היה בספק אצלי. אני עברתי בגרויות (המחלה פרצה אצלי בגיל ההתבגרות, אני בן 19 כרגע.) מטפלים שהייתי אצלם אמרו לי שאין שום סיכוי שמישהו, רואה עליי שאני הייתי חולה, או משהו בהתנהגות שלי שמסגיר את העובדה, שעברתי משבר כזה. אני כרגע מחפש עבודה, עבדתי בעבר. בעיקרון שום יכולת לא איבדתי בעקבות המשבר. עכשיו הבעיה היא שיש לי כמו "חותמת" על החיים שלי, שזה מה שעברתי, למרות שמעט מעט מאוד אנשים יודעים על כך. ה"חותמת" הזו לא רק שזה סטיגמה, היא גם כתובה לי בתיק האישי בקופת חולים, גם בצבא (לא התגייסתי), וגם באופן ספציפי אליי הרושם שאנשים מקבלים הוא מוטעה, ובגדול. השאלה מה יהיה על אנשים חדשים שאני אמור להכיר שאמורים להיכנס לי לחיים - והכוונה לבת-זוג, שאני מאוד מעוניין להכיר. איך אני אמור לספר לה את מה שעברתי ואיזה רושם זה יעשה לה? באיזה שלב לספר לה? נ.ב - אמרו לי לנסות לפגוש אנשים "כמוני", ולא נענתי לעצה. גם מהסיבה שאני שונא שאנשים מקטלגים למקומות שאני לא רוצה שיקטלגו אותי, וגם כי המצב שלי מאוד קל, ואני משתלב יופי בחברה. השאלה היא מה קורה במצבים יותר אינטימיים כמו בת-זוג. תודה מראש...

היי אלמוני. אני חושבת שאין צורך לספר את זה בפגישה הראשונה (כמו עוד הרבה דברים אחרים) ואם הקשר באמת מתפתח לספר. מה שחשוב הוא למצא את העיתוי,מצד אחד לא מיד בהתחלה ומצד שני לא מאוחר מדי כך שהצד השני לא ירגיש מרומה. גם אנשים שלא עברו חויה כמו שלך לא מספרים את כל החלקים הפחות אטרקטיביים שלהם מיד בהתחלה. כל אחד מאיתנו מחכה לראות האם ולאן יתפתח הקשר ואז לאט לאט כל צד לומד להכיר את הצד השני. הרי לכולנו יש קשרים שלא מתפתחים כך שאני לא רואה שום צורך להכריז על עצמך מיד בהתחלה כעל סכיזופרן. זאת דעתי לפחות. הרבה בהצלחה בכל התחומים. איריס.

אני שמח שאתה מתפקד ככל האדם ומרגיש ככל האדם. שמח שאתה מקובל בחברה ומרגיש בדיוק כמו לפני המשבר. שמח שאתה מרגיש בדיוק כמו כולם ולא רוצה שיפריעו לך להיות כמו כולם. לגבי השאלות שלך אז מדובר על הגישה שבה אתה בוחר עבור עצמך. נדמה לי שהגישה שלך הנה שהיה משבר, איננו עוד ואתה רוצה להשאיר זאת מאחור. אם כך למה שלא תניח לו ? מעט מאד אנשים יודעים על כך אז למה לספר לעוד אנשים ? אין גם שום סיבה לספר על זה לבת זוג ובטח שלא בתחילת הקשר. בהסתכלות עתידית תוכל לראות זאת כמשבר שהיה בגיל הנעורים ואיננו עוד. מבחינת הרישומים הרפואים עומדת לך הזכות לחיסיון רפואי. ישנה גם פרוצדורה של בקשה למחיקת רשומות רפואיות כאשר חולף זמן והבעיות לא חזרו. אם תרצה בעתיד לפנות למטפלים מציע לך לעשות זאת אצל מטפל פרטי ובכך להבטיח שלא יהיו רישומים נוספים. הפרופיל הרפואי הצבאי רחוק מלהיות בעיה כמו פעם. כל כך הרבה אנשים מקבלים פטור רפואי משירות צבאי ואף אחד לא מתרגש מזה. ישנה גם חקיקה אשר אוסרת על המעביד שלך לשאול שאלות על העבר הצבאי שלך. לצערינו יהיו מקומות עבודה בטחוניים וממשלתיים אשר אם תרצה לעבוד בהם תצטרך לוותר על סודיות רפואית אבל מי רוצה לעבוד במקומות ממשלתיים ? ישנם כמובן גישות אחרות שלא דוגלות בהסתרה אבל כל אחד ומה שמתאים לו.

שלום אלמוני, יש לי הרגשה שעמוק בפנים אתה עדיין נושא את הסטיגמה של המחלה וזה לגמרי טבעי. מהדגש החזק שאתה שם על העובדה שהמשבר היה קל ושהוא עבר, אני מבין שהיית רוצה למחוק את התקופה הזו, לשכוח אותה, אילו רק זה היה אפשרי. אני לא חושב שזה אפשרי ואני לא חושב שזו הגישה הרצויה. לדעתי, קיומה של המחלה בתודעה שלך הוא תנאי הכרחי כמעט לכך שהיא לא תחזור על עצמה ולכך שתקבל את עצמך שהיית חולה, שאין בכך שום בושה, ושתסלח לעצמך על שחרגת מהנורמות החברתיות לזמן מה. קראתי את מה שנכתב לך כאן הן בקשר לבת זוג והן בקשר למקום עבודה. אני לגמרי מסכים שאתה לא צריך להכניס את המחלה ל"כרטיס הביקור" שלך. היא אינה חלק מהזהות שלך וכמו שנכתב כאן, בצדק, לכולנו נטייה להסתיר את החלקים הפחות נעימים שלנו בשלבים ראשונים של הכרות. אם לא היינו נוהגים כך, הדבר היה מלמד על בעיה בהצבת גבולות, שכן אין זה מקובל "להישפך" על הזולת עם כל צרותינו מבלי לדעת מיהו, מהו ומה יהיו קשרינו העתידיים איתו. במקרה של זוגיות וסכיזופרניה - לטווח ארוך, אם וכאשר תשקול נישואין, קיים בהחלט מקום לא רק לספר על כך לבת הזוג אלא אף לעבור ייעוץ גנטי, משום שיש עדות מוצקה לכך שיש בסכיזופרניה מרכיב תורשתי דומיננטי. בקשר למציאת עבודה - אני מודע היטב לחוק, אך גם בשירות הציבורי וגם בשירות הפרטי עדיין קיימים טפסים שבהם תתבקש לדווח אם שירתת בצבא, באיזו תקופה ואם לא, מה הסיבה. אינני יודע אם זה חוקי, אך זה בהחלט קיים בטפסים. הייתי בהחלט מציע לברר את מה שנכתב כאן בעניין מחיקה מרשומות רפואיות בפורום רפואה ומשפט באתר זה. אינני יודע מה תכניותיך מבחינת לימודים ומה נטיותיך התעסוקתיות, אך ייתכן שחלקן אינו מצריך לעבור את כל התהליך הזה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין