מנסיונך

בוקר אור שאלתי היא: האם קרה לך שהגיע אליך מטופל שחש שהוא זקוק לטיפול אבל לך לא היה ברור למה או לא חשבת שהוא צריך טיפול? התחלתי ללכת לפסיכולוג....לא היה ברור לי לחלוטין מה הסיבה...... ואחרי שתי פגישות הוא שאל אותי מה בעצם את רוצה ?? את לא במצוקה אמיתית.... לא הייתה לי תשובה כי באמת לא מאוד רע לי אבל גם לא טוב לי .... ריק לי... אני לא מוצאת עבודה....וגם לא עסוקה בלחפש..... עסוקה כאילו בשטויות של החיים...... אוהבת לא אוהבת את בעלי.. כאילו מאוד טריוויאלי.... אבל מציק... לאחר שהוא שאל את השאלה.... אחרי שתי פגשיות הפסקתי ללכת... הרגשתי שהוא אומר לי מה בעצם את מבלבלת לי ת'מוח..... האם תחושתי מוצדקת ?? האם קרה לך מקרה שבו לא היה צידוק לטיפול והאם אמרת אותו בגלוי ??

שלום רונית, אני מצטער אבל אני באמת לא יודע מה זה "טרוויאלי" בהקשר הזה. הלכת לטיפול פסיכולוגי, זו השקעה עצומה: כספית, גם אם מצבך הכלכלי טוב; רגשית, הנכונות לתת לעצמך דין וחשבון, לשמוע את עצמך עושה זאת, ולהתערטל בפני אדם זר. יש לי הרגשה, רונית, שכאשר את אומרת שהבעיות שלך טריוויאליות, את אומרת שאת טרוויאלית בעולם הזה, שאת לא זכאית לטיפול, שטיפול הוא בשבילך פינוק ופינוק הוא לא לגיטימי. אני לא מכיר סיבות "אובייקטיביות" לטיפול, אני גם לא חושב שאדם צריך להגיע למצב שבו הוא מטפס על הקירות מרוב מצוקה כדי להגיע לטיפול. הסיבות, שבגללן אנשים פונים כיום לטיפול פסיכולוגי, שונות מהסיבות שבגללן פנו בעבר לטיפול. פעם אדם היה מגיע לטיפול עם רשימת סימפטומים וזו הייתה הדרך היחידה עבור מטפלים לזהות מצוקה. כיום, תחושות של אי הגשמת פוטנציאל אישי, על התסכול הנובע מכך, חוסר משמעות בחיים, הריקנות שאת מתארת - כל אלה מהוות סיבות "מוצדקות" לחלוטין. אולי הפסיכולוג שלך רצה שתציבי מטרות אופרטיביות וספציפיות יותר. אולי היה קשה לו עם העמימות של מצבך. ואשר לי, רונית, מעולם לא שכנעתי אדם לבוא לטיפול, מעולם לא יזמתי הפסקה של טיפול ומעולם לא התנגדתי לעזיבה של מטופל את הטיפול. כל סיבה היא סיבה טובה לטיפול ומצד שני, בלי סיבה לטיפול, בלי מוטיבציה, טיפול אינו יכול להחזיק מעמד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין