בעיית מבוכה...

אני אישה דתייה ונשואה. יש לי בעייה שנמשכת מיזה שנים והלוואי ותוכל לעזור לי. כשאני נמצאת בעזרת נשים , מידי פעם מספר גברים נוהגים להרים את ראשם ולהביט בי. לפני שבועיים זה כבר היה השיא, רב הקהילה , אדם כבן 70 הרים ראשו והביט אלי למספר שניות בלבד. הרגשתי מבוכה רבה מאד שלא הרגשתי כך שנים, רציתי להרים את רגלי ולברוח כל עוד נפשי. אני עובדת על עצמי ואומרת: "עינת, שימי קצוץ על כולם"- אך בתוכי אני מרגישה שהלב שלי נמחץ מכאב, מבושה, כאילו "מסמנים" אותי ואינני יודעת למה? שיתפתי את בעלי, בעלי הוא בשלו: אז מה, סימן שאת יפה ומושכת, אחרת לא היו מביטים בך". אני לא מקבלת מה שהוא אמר, , נכון שאני יפה ומאד מטופחת, אך יש עוד נשים יפות, ולמה דווקא עליהן לא מביטים הגברים?. לפעמים עוברות לי מחשבות להפסיק לבוא, אך זה בעצם קשה, כי בחגים יש תפילות יזכור, ובעלי מעודד אותי כל הזמן לבוא, האמת שאני לא באה עם חישק , אני הולכת רק לרצותו. מה עושים, מדוע זה קורה לי, אני תמיד מרגישה מבוכה ודחוייה בקהילה בו אנו מתפללים. מקווה שתעזור לי. כי אני בכל זאת סובלת. בתודה מראש וסליחה על אורך המכתב - עינת.

שלום עינת, בפורום זה לפחות אנו רגילים לקבל אחת למספר שבועות פניות של אישה אחת בזהויות שונות, או מספר נשים דתיות, המוטרדות מכך שגבר זה או אחר מביט בהן. כמו במקרים קודמים, עצתי היא לא להיות עסוק במה שעובר בראשו של הגבר, דבר שאין עליו שליטה, אלא רק במה שמטריד אתכן. מה המקור למבוכה? גם הרב הוא גבר, גם את מצליחה לעורר את תשומת ליבם של הגברים וגם בעלך מפרגן לך על כך, סיבות רבות וטובות להרגיש טוב ואני מקווה שהודעתי מהווה סיבה נוספת (שאולי, בעצם, ביקשת). בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום רב. אני לא מרגישה מקובלת שם בחברה, הם לא בגילי, לכולם יש השכלה אקדמאית ולי אין, לכן אני כל הזמן נמצאת בסימן שאלה: "מה לכל הרוחות מצאו בי", הן לי שום תקשורת איתם ואני מרגישה קצת נחותה לידם, ופתאום מביטים בי??? לכן, אני חושבת שאולי מביטים בי במובן שלילי, ואני לא יכולה להשתחרר מיזה, וזה נמשך זמן רב,. אין לי שום רצון ללכת להתפלל, רק בגלל שבעלי מבציר בי שאלך, ואמר לי פעם: הוא גאה שמביטים בי, הוא כאילו רוצה להשוויץ בי, לפעמים אני חושבת שאולי באמת אני מאד סובלת מחרדה חברתית ויש בי רגשי נחיתות איומים כלפי האנשים הללו. אני לא פוסלת את זה שאני יפה מאד, אך מרגישה מאד נחותה בקהילה הזאת. מקווה שהבנת אותי. ממתינה לתשובה ותודה רבה - עינת.