כשקשה אני בוכה

גידי שלום, אני אמא לילד בן 7. עברתי (עוברת?) תקופה קשה מבחינה נפשית והילד ראה אותי בוכה מס' פעמים. הסברתי לו שאני בוכה מכיוון שאני עצובה וקשה לי ושהבכי לא קשור אליו, להפך. שאלתי: האם דבר כזה יכול להשפיע עליו לטווח ארוך? נעמה

שלום נעמה, כמובן, הדבר החשוב ביותר לך ולילד הוא שתטופלי ביעילות ובמהירות. כך תרגישי טוב יותר ויהיה לך גם פנאי נפשי להעניק לילד את הטיפול שהוא ראוי לו. אני מקווה, אפוא, שאת נמצאת בטיפול מתאים. במסגרת אותו טיפול כדאי להתייעץ עם המטפל גם באשר ליחסייך עם בנך בתקופה זו. אינך מפרטת את הסיטואציה המשפחתית, אך אם יש אב בתמונה, כדאי לאחד כוחות ולדאוג לכך שהוא יקדיש לילד יותר מזמנו בתקופה זו. ככלל, כשהורה לילד קטן שרוי במצוקה, אכן מומלץ לשתף את הילד בהתאם לגילו ולרמה בה הוא יכול לקלוט את הדברים ובמקביל לטפל מהר ככל האפשר במצוקה עצמה לטובת שני הצדדים. צירוף זה מעביר לילד את המסר שאם וכאשר הוא יסבול ממצוקה, הוא לא יצטרך להסתירה ויוכל לפנות אל ההורה לעזרה ומצד שני, לא מכביר על הילד עומס רגשי שאינו יכול לשאת אותו. בתקופה כזו מן הראוי לגייס עבור הילד מקורות תמיכה חלופיים כמו ההורה האחר ו/או אחים בוגרים יותר. אם, לעומת זאת, מצב המצוקה של ההורה הופך להיות כרוני והילד נדרש להתחשב בו לאורך זמן, עלול לחול היפוך בתפקידים בין ההורה והילד, הילד יהפוך להיות בוגר טרם גילו ולכך עלולות להיות השלכות שליליות לגבי חייו כבוגר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין