מטרת ההבנה

היי, מדי פעם בטיפול, אני חשה כי הסברי המטפל הם מאוד תיאורטיים ורחבים והבנה של הסיבות להתנהגויות , לרגשות לא תמיד עונה על הבעייה. נכון, אז אני כזו כי בעברי אמי ... כך וכך... o.k, אבל מה הלאה......? האם את ההלאה הזה אנו עושים לבד? האם מספיקה המודעות לסיבות ע"מ שיתרחשו שינויים בנו? הרי לא מקבלים בטיפול נוסחה של "עשה אל תעשה", שיעורי בית וכו' (למרות שלא הייתי מתנגדת...). ברור לי שמדובר לעיתים בטיפול ממושך (שנה +), ואני מרגישה כי "דברים" מתחילים להשתנות, אך הדרך איטית ולעיתים אני כאילו שוכחת מהי באמת המטרה של הבנת הסיבות, הקונפליקטים המודחקים, המשאלות האסורות , וכו'. אודה על התייחסותך

שלום לך, השאלה שאת מציגה חשובה מאוד ומטרידה מטופלים רבים: עד כמה הבנה אינטלקטואלית תורמת לשינוי המיוחל? עפ"י הגישה הפסיכודינאמית, תובנה היא תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לשינוי. תובנה אינה רק הבנה אינטלקטואלית אלא חווייתית והציפייה היא שבתהליך הטיפולי תגעי מבחינה רגשית באותן חסימות מעברך שאינן מאפשרות לך להתפתח מעבר לגבול מסוים. אם את אומרת שהתהליך איטי, הרי שאת נמצאת בדרך הנכונה כי השינויים לאחר גיל ההתבגרות, גם תוך כדי טיפול, הם שינויים איטיים והדרגתיים, וטיפול נועד רק להאיץ אותם. בקיצור, עשית דרך ארוכה אך דרך ארוכה עוד לפנייך אז קחי נשימה עמוקה והמשיכי. רק למידע כללי: ישנן גישות טיפוליות אחרות, בעיקר טיפול התנהגותי-קוגניטיבי, שאינן מאמינות בקיומו של תת-מודע והטיפול אכן מהווה תהליך למידה כולל שיעורי בית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין