בירור לגבי טיפול פסיכולוגי קדום

טופלתי בשנות התבגרותי אצל פסיכולוגית ואחר כך אצל תרפיסטית באמנות, כדי להתגבר על דיכאון והפרעת אכילה. אצל שתי המטפלות הטיפול הפסיק בניגוד לחוות דעתן אחרי תקופות של שנתיים. (הפסיכולוגית הציעה לתרפיה באמנות לאחר שהרגשתי רוויה, שעמום וחוסר תכלית בטיפול. אלה גם היו הסיבות להפסקת התרפיה באמנות). היום מאוד מעניין אותי לשמוע באיזה טכניקות ושיטות הן השתמשו ומה בעצם עשיתי בפגישות האלה. מנקודת מבטי אני כמעט ולא זוכרת תהליכים, הדרכות, "מתודות"... אלא רק פטפטת נרקסיסטית שלי ואמפתיה שלהן. אה ... וגם כמה יצירות אמנות שלי שהולבשו עליהן משמעויות פסיכולוגיסטיות. האם זה מקובל לבוא שנים אחרי ולבקש מהמטפל לחלוק את נקודת המבט שלו על הטיפול? האם הן תגדנה לי את האמת או שהן ישתמשו בשאלותי כפלטפורמה לבירור היחסים שלי כלפי הטיפול בלי בעצם לענות לי על שאלות בכנות? האם אפשר לדבר עם פסיכולוג מבלי דיסטאנס של מטפל - מטופל ולברר באמת מה הוא חשב במהלך הטיפול? הייתי מאוד רוצה לשמוע מהמטפלות פירוט אישי בסגנון ארווין יאלום. האם הספרים שלו יוצאי דופן בישירותם? אני יודעת שלפחות אחת מהמטפלות מפרסמת מאמריםץ האם יכול להיות שאני הייתי נושא מחקר, ואם כן האם נוכל לדון במסקנות המחקר יחד? עוד דבר שעלי לציין הוא שהייתי במהלך הטיפול (ועודני) מטופלת בסוג של פרוזאק. אני חוששת שאחרי שאדבר איתן אשתכנע לחזור לפסיכותרפיה במגמה להוריד את מינון התרופה כשלמעשה אני מרגישה שלא התרפיה היא שעזרה לי אלא התרופה. יש לי חולשה לממבו ג´מבו הפסיכולוגי, ואינטלקטואלית זה תמיד נראה לי מאוד טוב והגיוני. רק שרגשית זה לא עוזר למרות שבאמת ניסיתי. האם זה יהיה לי טוב לראות מהשקפתן את השפעת הטיפול עלי וכך אולי להפריד בין השפעת התרופה להשפעת התרפיה ולהסיק מסקנות לעתיד?

שלום דומה, התייחסותך לטיפול ולעצמך מעוררת תהיות ואולי הנקודה החשובה ביותר שאת מעלה היא ההבנה האינטלקטואלית, שלא הולידה להרגשתך שינוי רגשי. עניין המודעות העצמית כתנאי לשינוי עולה כאן לא אחת. כאשר קיים פער בין ההבנה האינטלקטואלית ובין יישומה הריגשי, יש לתהות על המוטיבציה של האדם להשתנות. אם אני יודע שכדי להגיע למקום מסוים עליי לפנות ימינה ובכל זאת אני איך שהוא תמיד פונה שמאלה, קיימת כנראה בעיה לגבי המוטיבציה שלי להגיע לאותו מקום, שכן הידיעה ישנה. השאלה אם נקודה זו עלתה בטיפול שלך. אם את מעידה בעצמך שהחומר שהבאת לטיפול הוא "פטפטת נרציסטית", מצד אחד, ושהטיפול הוא בגדר "ממבו ג'מבו" לגבייך, יש לתהות על המוטיבציה שלך להשתנות, כאשר היית בטיפול. אינני מכיר את המטפלות שלך וקשה לצפות כיצד יגיבו, אך המוטיבציה שלך לפנות אליהן גם היא נשארת ברמה האינטלקטואלית בלבד. אם הן לא תשתפנה פעולה ותעננה על שאלותייך אלו, הרי אין זה משום שאינן כנות, אלא משום שהן עלולות להרגיש שאינן עושות את מלאכתן בכך שאינן מחזירות את הכדור לידייך. לגבי השינוי שחל בך, בצירוף של דיכאון והפרעות אכילה כמעט תמיד יש צורך בטיפול תרופתי מסוג SSRI, סביר מאוד שהשינוי חל בהשפעת התרופה, אך בהחלט סביר להניח שגם לשיחות הייתה השפעה והשינויים הביוכימיים ייצבו אותך במידה כזו שהיית יכולה להתמיד בטיפול ולהפיק ממנו חרף התייחסותך אליו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין