גישה שונה במתן תרופות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
בתי בת 18 אחרי התקף שני ומטופלת עם רספרידל ופקסט החליטה לחזור לרופא הקודם שטיפל בה אחרי ההתקף הראשון , לאחר שחלה התיצבות הפסיק הרופא את התרופות תוך כדי זה שהוא לא מעדכן אותנו לגבי סמנים אשר עלולים להביא להתקף נוסף. בנתיים טופלה בתי ע"י רופא אחר לאחר ההתקף השני. ביוזמתה של בתי נפגשנו עם הרופא הראשון ולאחר שקבלתי בפניו על הנזק הכבד שנגרם לבתי בגין ההתקף אשר לפי מידע רב שהצטבר יכול היה להימנע אולי אם היא הייתה נוטלת תרופות, תשובתו הייתה שגם היום היה נוהג באותה שיטה שהיא הפסקת התרופות כשאין צורך בהם והוא בכלל נגד תרופות ויותר להעמסת לחץ לשם נטילת מטלות גם לאנשים לאחר התקף, הגישה הידועה לפי חומר רב שקראתי היא לקיחת תרופות בצורה קבועה, רצוי להדגיש שמדובר ברופא בעל ביטחון עצמי רב ולפי דבריו מנהל מחלקה של נער בבית חולים, איך מוסברת סתירה זו בברכה יעקב
שלום קונדשוב, ראשית אדגיש שאינני רופא פסיכיאטר. ההיגיון מחייב שאם שני רופאים פסיכיאטרים הביעו אותה עמדה לגבי אותו מקרה, הרי (א) יש להם יותר ניסיון מעשי מאשר לך ו-(ב) לא פחות חשוב: החומר שקראת בוודאי מוכר להם, כמו גם חומר מקצועי נוסף, שאינך חשוף לו והם מיטיבים ליישם את החומר למקרה הספציפי של בתך, אותה הם בדקו באופן אישי (החומר שקראת מבוסס על הכללות שאינן מתייחסות ספציפית לבתך. פסיכיאטרים דווקא ידועים ב"חיבתם" העזה לתרופות ואם שני פסיכיאטרים תמימי-דעים בכך שבתך צריכה להתמודד עם התופעות לבדה, הדבר צריך לשמח ולא להדאיג אותך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
