הכל הכל ממש הכל ???

האם בטיפול פסיכולוגי ממושך, צריך לספר לפסיכולוג, הכל.. הכל... הכל.. ממש הכל אפילו את הדברים הכיי נוראיים, והכי אישיים (ושלא רוצים לדבר עליהם ושלא רוצים לפתור אותם)? הכל... פשוט לדבר בלי גבולות.. או שאפשר לבחור לא לטפל בנושא מסויים, כי הוא לא חשוב לי מספיק כרגע?

דנה, בניגוד לטיפול קצר טווח וממוקד, שרצוי להתמקד בו במספר מצומצם של נושאים הדורשים טיפול דחוף ומיידי, בטיפול ממושך כדאי ואפשר לשקול לדבר גם על נושאים מסויימים שנמצאים ברקע, ולנצל את המומנטום לטפל בהם למרות שהם לא נראים מספיק חשובים כרגע. אבל, למה לגעת בנושאים שאת חושבת שהם בפירוש דברים אישיים ופרטיים (או "נוראיים" כדברייך), שאינך רוצה / מרגישה / מוכנה לחלוק אותם ולדבר עליהם וכנראה גם לא ממש רוצה לפתור אותם. אם לא מוכרחים, אז לא צריך. ודיה לצרה בשעתה. כדאי ללכת עקב בצד אגודל או כמו שאומרים "להרוג טורקי ולנוח". ובכלל, מי אמר שצריך לספר לפסיכולוג על הכל הכל הכל?

טיפול פסיכולוגי הוא תהליך הדרגתי. בתחילתו יש שלב היכרות ובניית אמון בין המטפל למטופל. בהמשך, על פי הרגשתך, הצורך שיהיה לך בכל מפגש וה"כימיה" שתיוצר בינך לבין הפסיכולוג, תספרי מה שנראה לך מתאים ונוגע לעניין שבגללו באת לטיפול. אפשר כמובן להחליט שעל נושאים מסוימים את לא מעוניינת לדבר, אבל אם זה נושא שקשור לבעיות שלך , זה עלול להקשות על התקדמות הטיפול. לא כתבת אם את כרגע בטיפול או מתכננת בעתיד. אני חושב שלא כדאי לתכנן מראש על מה לדבר ועל מה לא , אלא לתת לשיחה לזרום ולהחליט תוך כדי. האם נראה לך?

שלום דנה, עדיף שהפסיכולוג יידע מה שיותר אינפורמציה, משום שגם דברים שאינך רוצה לספר (ומדברייך נשמע שאלה הדברים החשובים ביותר) משפיעים על הבעיות שאותן את כן מעוניינת לפתור בטיפול ובלי הכרות עם התמונה כולה חסר ההקשר בו נוצרו הבעיות. ואולם, חשוב מאוד שהדברים ייעשו בקצב שלך ושהמטפל יילך איתך בקצב שלך. אם יש דברים מאיימים מדיי, שכרגע אינך מסוגלת לחשוף, אל תלחצי על עצמך. כמו כן, הייתי מציע לך משהו שבמספר מקרים דומים עזר למטופלים שלי והוא להעלות את הדברים הקשים על הכתב ולתת למטפל לקרוא בין השיחות. עצם העלאת הדברים המאיימים על הכתב הופכת את התוהו ובוהו שבהם למאורגן יותר והעובדה שהמטפל לא רואה אותך בזמן שאת מספרת את הדברים מפחיתה בהרבה את גודל המבוכה שאולי את חוששת להרגיש בעת שתספרי אותם. גם זה לא חייב לקרות מהיום למחר ואת יכולה לחכות לעיתוי המתאים ביותר בטיפול לעשות זאת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

דנה יקרה, שאלתך משקפת את הדרך בה את תופסת את המטפלת שלך: כאחת שהיא כל יכולה, קוסמת, כזאת שרואה דרכך, ואז אולי כדאי לשתף אותה בכל הדברים, לא לסנן, לא 'להסתיר', לא להבדיל בין חלקים רלוונטיים לטיפול ובין כאלו שלא... המטפלת שלך אינה יכולה לדעת הכל עליך, וייתכנו אפילו מצבים שמטופלים יכולים להעמיד פנים לאורך זמן רב מבלי שמטפליהם ידעו על כך! (אם כי תמיד אפשר לשאול למה להם לנהוג כך, ואילו למטפל עצמו זה לא משנה שזה לא 'מצב אמיתי', הוא יעזור למטופל להגיע לכל מקום 'נפשי' שיחפוץ, אמיתי או מדומה). אני דווקא הייתי משתפת את המטפלת שלך בדיוק בשאלה זאת, באופן שלא יכלול בהכרח את התוכן 'הנורא' והסודי, אלא אני סוברת שיהיה זה נכון לתהליך הטיפולי שלך, אם המטפלת שלך תדון איתך ב'חוזה' שקיים ביניכן לגבי מהו הטיפול הנכון בעבורך. מקווה שעזרתי והבנתי אותך נכון. איילת.