קניות אובססיביות

אימי פרשה לגימלאות לפני כשנה. אבי ממשיך לעבוד במשרה מלאה וכך היא מצאה את עצמה בודדה וחסרת תעסוקה. אז יציאתה לפנסיה היא "מבלה" בקניות מדי יום!!! אני רואה שהיא קונה דברים (בגדים, נעלים, תכשיטים, רהיטים, מזון ומה לא) בכמויות אדירות. מספר פעמים הערתי את תשומת ליבה ובכל פעם מחדש היא מבטיחה לחדול מהקניות אך ללא הועיל.. הצעתי לה להירשם לקורסים, לחוגים ו/או לכל דבר אחר שבו תמצא ענין אך היא אינה מעוניינת. הדבר גורם למתחים בינה לבין אבא מכיוון שנוצר מצב שהוא עובד כל כך קשה על מנת לממן את הקניות האובססיביות המיותרות שלה. אני חייבת לציין שמדובר בקניות לעצמה אך גם לאחרים. גם לי היא קונה המון וזה מרגיז אותי וכשהיא מרגישה לא נעים מאבא אז היא מתחילה לקנות לו דברים למרות שהוא מביע התנגדות. מה לעשות בנדון? ניסיתי בדרכי נועם לרמוז לה שזאת התנהגות לא הולמת וכי עליה להעביר את זמנה בהתפתחות רוחנית וכי החולצה או השולחן החדש בפטיו לא יהפכו אותה למאושרת יותר ויפצו על החסך שנוצר בה. אנא עזרתך.

שלום אביבית, מאחר שאביך הוא המפרנס ולמעשה הוא עובד במידה רבה למימון בזבוזיה, אני מציע שהוא יקציב לאמך קצבה חודשית לקניות. במקביל, יש לחסום כל גישה אחרת שלה לכספים (למשל, כרטיס אשראי או חשבון בנק משותף). זה נשמע, אולי, קצת אכזרי, אך מדובר בסוג של התמכרות וכאשר אין לאדם גבולות מבפנים (והיא אכן מודה בכך), יש להציב לו גבולות מבחוץ. אפשר להציג את הפתרון בדיוק במילים אלו ולהזכיר לה את העובדה שהיא הודתה בכך שאינה יכולה לשלוט בעצמה ושמדובר בכסף שאביך מרוויח בעמל רב לרווחת כל בני המשפחה, כך שבעצם היא פוגעת בכם. במקביל, בהחלט הייתי מפנה אותה לטיפול פסיכולוגי, כי הקניות הללו באות לפצות על חסך מסוים שיש לטפל בו. כמו כן, יש לשלול את האפשרות שמדובר בהפרעה דו-קוטבית (השלב התת-מאני במה שהיה מכונה בעבר מאניה-דיפרסיה) שהקניות הכפייתיות מהוות חלק ממנה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין