בעיות ביצירת קשר וגיל ההתבגרות

שלום רב ובוקר טוב, אודה באם תוכל לעזור לי: גדלתי בסביבה תומכת עם הורים וחברים טובים. הייתי מקובלת בחברה ולא סבלתי מחוסר ביטחון כל שהוא. בגיל 12 עברתי דירה עם הורי ומאז הכל השתנה: לא הסתדרתי בבית הספר, צחקו עלי, השפילו אותי, לא היו לי חברים טובים, ניצלו אותי ואת טוב לבי, הורי התגרשו כשהייתי בת 16 ואמי עזבה את הבית. רק בגיל 18, בצבא, בניתי לעצמי לאט לאט סביבה תומכת וכיום יש לי מספר חברים טובים. הקשר עם הורי שטחי למדי משום שאינני מסוגלת תהתקרב אליהם. הבעיה העיקרית שלי כיום היא שאינני מצליחה להיקשר לבני זוג, האמון שלי בגברים נפגע ומעולם לא היה לי חבר רציני. תמיד מתעניינים בי אך כעבור מספר פגישות אני פוסלת אותם על הסף. האם יש קשר לכך שבגיל ההתבגרות סבלתי חברתית ונפשית (לא היה למי לפנות) לקושי שלי היום בקשרים זוגיים? הפסיכולוגיה נוטה לייחס דווקא לשנים הראשונות את עיצוב האישיות הבסיסית... אודה על תשובתך. יערית

שלום יערית, גם לפי התיאוריה הפסיכואנליטית האורתודוקסית, עיצוב האישיות נמשך עד גיל ההתבגרות, אם כי בעיות בשנים הראשונות גורמות קשיים חמורים יותר. גיל ההתבגרות הוא גיל לא קל לכולם ועליו נוספה חוויית שינוי של החלפת סביבה, כשבלאו הכי תקופה זו אינה יציבה בחיים. עם זאת, קשה לדעת ממה נובעים קשייך עם בני זוג כיום, ולמען האמת, הסיבה פחות חשובה. לפי תיאורייך, את היא זו שמאבדת עניין מהר מאוד בגברים המביעים בך עניין, דבר המעלה את החשד שאינך מקבלת את עצמך ולכן, באופן השלכתי, אינך מקבלת את מי שמוכן לקבל אותך כמות שאת. המענה לכך, לדעתי, הוא בטיפול אינדיבידואלי בגישה פסיכודינאמית. עוד על תופעת הדחייה והמשיכה אל אלה שמעוניינים ואינם מעוניינים בנו בכתבה הבאה: http://doctors.co.il/magazine/article-view/449/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין