נפש אובדת ....

שלום ד"ר ,אתמול היתי בטיפול והעליתי את הרצון שלי להפסיק את הטיפול...כל התקופה ההאחרונה וציינתי זאת גם פה וכמובן בטיפול אני מרגישה שהטיפול משתלט לי על החיי יום יום שלי ....אני יודעת שזה בעיקר מגלל הקרבה שנוצרה בטיפול בתק ההאחרונה אבל מכיוון שאני מרגישה שהטיפול כבר לא עוזר לי כמו בעבר ...ז"א שאני מרגישה שגם כך שום דבר לא זז והרצון שלי להיות בקשר עם בן זוג מייאש אותי לגמרי ובכלל המצב הזה שאני לבד כבר המון זמן מתסכל מאד ...אני יודעת ומאד מעריכה את התרומה של הטיפול לחיי ...אבל אין לי את הכוחות ...כמו בעבר ואתמול ששיתפתי את המטפלת שלי הרגשתי שהיא כועסת וגם עם זה קשה לי מאד....אני סומכת עליה מאד וכאשר היא מציינת ואומרת שזה לא הזמן עדיין לסיים אני מרגישה מבולבלת מכייון שגם כך קשה לי לעזוב מגלל שמאד נקשרתי אבל אני מרגישה שבא לי להרים ידיים...אשמח עם תעזור לי ....אני.

אני חושבת שרק בגלל שכתבת "בא לי להרים ידיים", זה אומר שאם תעזבי את הטיפול, אז העזיבה שלך תהייה מהסיבות הלא נכונות. כלומר תעזבי בגלל "הרמת ידיים" וחוסר התמודדות. אולי המטפלת שלך רואה שאת רוצה לעזוב כי נמאס לך להילחם, וזאת באמת לא סיבה לעזוב. מטרת הטיפול לדעתי היא התמודדות בכל התחומים, גם התמודדות בתוך חדר הטיפול, שהוא דימוי מושלם לחיים האמיתיים.

שלום אני, דעתי, כפי שהעליתי אותה כאן מספר פעמים בהקשר זה, היא שפרט למקרים בהם אדם אינו אחראי למעשיו, המטופל, ורק המטופל, הוא זה שצריך ליזום את התחלת הטיפול, את סיומו וגם את הפסקתו באופן זמני. אני לא מעודד אותך לעזוב את הטיפול ולא מעודד אותך להישאר. אך אני כן מציע לך לסמוך על עצמך לא פחות ממה שאת סומכת על המטפלת שלך. בטוחני שגם המטפלת שלך הייתה רוצה בשבילך שתסמכי יותר על עצמך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין