פארנויה

אמי בת 68,אובחנה עי פסיכיאטר לפני כ15 שנה כסובלת מ"אידאות פארנואידיות". מאז ועד היום אינה מטופלת ,עקב סירובה העיקש,חשדנותות,ובעקר מאחר ואינה מכירה ומודעת לבעיתה.אמי חיה בבית עם אבי.מצבה הולך ומתדרדר.היא טוענת שמנסים לרצוח אותה,מחממים אותה בגלים אלקטרו מגנטים,עוקבים אחריה ומפריעים לה לישון. כיום גם חושדת בנו,בני משפחתה..היא טוענת שאנו משתפים פעולה "איתם":לאבי היא קוראת"קאפו",כשהתארחה בביתי סירבה לאכול ולשתות ועזבה אחרי 10 דקות.במהלך ביקורה בביתי שאלה אותי מה ילדתי בן או בת[אני לא הייתי בכלל בהריון]וחיפשה בכל הבית את התינוק. אני אובדת עצות ולא יודעת איך לעזור לה. היא אינה מתפקדת כלל,ממעטת לצאת מהבית,אינה מתקלחת,בקיצור,"חיה-מתה". ברור לי שע"פ 'נקודת ראותה זאת המציאות,והיא כמובן סובלת ובמצוקה רגשית,וגם אנחנו. רקע: בעבר ,עד לפני 20 שנה עבדה[כלבורנטית]ותפקדה. מבחינה בריאותית סבלה תמיד מאסטמה,כנראה על רקע פסיכוסומאטי. לפני כ 15 שנה ,לקתה בהתקף אסטמה חריף וקיבלה קורטיזון בכמויות אדירות.כתוצאה מכך[האם הקורטיזון שיבש האם את מצבה הנפשי?],היתה מדוכאת ועשתה ניסיון אובדני,ע"י בליעת כדורים. אבי הזעיק אמבולנס ובבי"ח עשו לה שטיפה והיא שוחררה.בביה"ח היא ראתה את אחת השכנות ומאז טענה שהשכנה מתנקלת לה,מרכלת עליה,וכו, אז אובחנה כסובלת מ"אידאות פארנואידיות". מאז כאמור אינה מטופלת. שאלתי: .1מה יכול לסייע לאמי,"לצאת מהמחלה" ולחזור לשפיותה? 2.האם קיים טיפול תרופתי- כדורים שמתאים לפתרון הבעיה? 3.האם פסיכוטרפיה-שיחות יכולות לסייע? 4.מתוך סקרנות מה המקור של המחלה,למה אמי לקתה בה? האם הקורטיזון,הוא האשם? אני מתנצלת על המכתב הארוך והשאלות הרבות,אך אני מוצפת ואובדת עיצות ובעקר מתוסכלת שאמי סובלת ואיני מצליחה לעזור לה. בשיחתנו האחרונה אמי אמרה לי"עוד מעט אני אמות את תהי יתומה ואבא שלך אלמן,אז יהיו לכם נקיפות מצפון" לא עניתי לה אך בליבי חשבתי שאני יתומה ואבי אלמן כבר 15 שנים,כי כבר 15 שנים לי אין אמא. בתודה מראש על תשומת לבך ירדן

שלום ירדן, לצערי, אינני יכול להיות איש בשורה. קיימות תרופות אנטי-פסיכוטיות היכולות לעזור להפחית במידה ניכרת את מחשבות היחס (הרדיפה) של אמך, אך אין דרך להכריח אותה לקחתן. אמך סובלת מ-Delusional Disorder, מה שהיה מכונה עד לפני שנים אחדות כפרנויה ולא מסכיזופרניה פאראנואידית. כלומר, מהרבה בחינות אחרות בוחן המציאות שלה תקין ובכל מקרה היא אינה מסכנת את עצמה ו/או את סביבתה במובן המשפטי המאפשר אשפוז כפוי. במקרים מסוימים פסיכותרפיה תמיכתית יכולה להקל על מצוקתו של האדם המצוי במצב כזה, לא במובן של החלמה, אלא בכך שיהיה מישהו שיצליח ליצור איתה קשר של אמון חלקי שיאפשר לה לדבר בחופשיות על מה שאנשים אחרים, שאינם מקצועיים, אינם יכולים לשמוע. לאור ריבוי האנשים המשתמשים בקורטיזון ושפיותם נשמרת, לא הייתי תולה את האשם בכך. קשה מאוד להצביע על גורם אחד ויחיד, בייחוד כיום, כאשר בכיפה שולטות תיאוריות ביולוגיות, בוודאי שאין סיבה סביבתית שניתן להצביע עליה בלי להכיר את האדם. הואיל ואת זו שמעלה את הפנייה, ואת גם מציינת בכאב ובצדק, שאמך "נלקחה" ממך, האפשרות היחידה שאני רואה היא שאת תיעזרי בטיפול על הצלקות שנותרו בך כתוצאה מהיעדר דמות אם. לא ייתכן שחוויה קשה כזו לא תשפיע ובכך יש בהחלט לטפל. אחרי מצבה של אמך יש לעקוב ולנסות, אולי דרך רופא המשפחה, להביאה מדי פעם לבדיקה פסיכיאטרית, להערכת מסוכנותה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין