נפש אובדת ....

שלום ד"ר,אני נמצאת בטיפול שלוש שנים וקצת יותר לאחרונה הטיפול נעשה מרכז עולמי זאת אומרת שאני חושבת על הטיפול במהלך כל השבוע אפשר לומר שאיך שהטיפול מסתיים אני מחכה לטיפול הבא...כל המחשבות מרוכזות בכל התהליך ונמאס לי שזה משתלט עליי בצורה שכזו...בעבר זה ממש לא היה כך...אולם היום אני נמצאת בשלב מתקדם מאד וומרגישה מאד קרובה למטפלת שאני כבר איני יכולה לסבול זאת יותר ....רוצה לחזור לחיים נורמלים .בחיי היום יום אני עסוקה בעיקר בעבודה ....אפשר לומר שאני בדאון בזמן ההאחרון, מכיוון שאני התייאשתי למצוא שותף לחיים ...בכלל הטיפול גרם לי לפתוח את העיניים ולהשנות הרבה השקפות בחיי...אבל הפכתי להיות הרבה יותר ביקורתית כלפי עצמי וכלפי הסביבה שלפעמים אני רוצה להיות אותה אחת עם השמחה הזאת בלב אין לי עוד כוח לפשפש בנפש שלי...תודה לך ...אני.

שלום אני, נראה לי שקיים מקום לבדוק יחד עם המטפלת שלך האם את לא עושה שימוש לא נכון בטיפול במובן זה שאת חיה אותו במקום להיעזר בו כדי לחיות את החיים טוב יותר. פיתוח תובנות תוך כדי טיפול הוא דבר חיובי כשלעצמו, אך כמו בכל דבר, הכמות הופכת לאיכות או למהות, במקרה זה. במילים אחרות, כל דבר שמפריזים בו מזיק לנו. את מתארת ויתור על שותף לחיים ובמקביל התמכרות לטיפול והשאלה היא האם לא ייעדת למטפלת של תפקיד של שותפה לחיים שמקבלת אותך ללא תנאי, במקום החיפוש המתיש אחר שותף לחיים, שעלול לא לקבל אותך כמות שאת. אלה השערות של אדם שאינו מכיר אותך ויש לבדוק אותן עם המטפלת שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

תאמיני לי אחותי גם זה יעבור. אולי העבודה שלך לא מספיק דורשת ממך להתרכז רק בה. אולי שווה לך לחפש עבודה אחרת ואולי גם כזו עם הרבה אנשים שתוכלי להכיר מישהו. אל תהי פאסימית . דווקא זה שהטיפול משנה לך השקפות זה צריך לעשות אותך אופטימית... לגבי היקשרות לפסיכולוגית לכי דפים אחורה את לא תאמיני כמה זה קורה לאנשים. ובגלל זה אני אישית אוהבת לבקר בפורום הזה אם את מבינה...

האמת היא שבעבודה אני לא חושבת בכלל על הטיפול ....אני מוקפת בהרבה אנשים סביבי.....זה בעיקר שאני לבד עם עצמי....קשה לי לקבל את ההיקשרות שלי לטיפול בכלל ולפסיכולוגית בפרט ....אני יודעת שזה קורה להרבה מטופלים אבל אני רגילה להיות עצמאית שכזו וקשה לי מאד עם התלות הזו...אני.