אינטימיות מינית

שלום, אני מקווה שתוכל לעזור לי על ידי כך שתפנה אותי לגורמים מטפלים מסוימים שמתאימים לי, כרגע אני במבוי סתום. אני בת 30, רווקה, אף פעם לא קיימתי קשר אינטימי עם גבר. היו לי שני קשרים, אחד עם בחורה שהצליחה לגרום לי להסיר את מעטפת החוסר אמון שלי לאנשים ולקבל ממנה, דבר שאף פעם לא היה לי בחיים. קשר זה היה קשר ארוך. הקשר השני עם בחור, שהסכים להיות איתי, עד שאוכל להיות איתו, גם זה היה סיפור ארוך, שקטעתי כי הדבר נראה לי מעוות. כרגע אני בוחנת את הפחד שלי מאנשים, בייחוד מפעולה אינטימית עם גברים. אני מודעת לחלק מהסיבות, וכמו כן לקחתי על עצמי טיפול פסיכולוגי. אך למרות כל זאת, אני יודעת שאני ברגרסיה, אני במצב שבו אני אט אט חוזרת לשלב בחיים שבו לא האמנתי באף אחד. וממצב זה תיבנה חומה סביבי, ואני מפחדת שהפעם אני לא אוכל להשיל אותה. אני יודעת שאני זקוקה לעזרה כעת מקבוצת אנשים, באיזשהו סוג של טיפול. כמו כן רציתי לשאול שאלה: אף על פי שהיא תשמע אידיוטית: אני נורמלית..מבחינת האי קיום יחסי מין מלאים עם גברים עד גיל זה? מקווה שתוכל להמליץ לי ספציבית על סוגי טיפול והגישה אליהם. בתודה, מעיין

אם יחסים לסבים עושים לך טוב את לא צריכה להתבייש

שאול, הייתי ביחסים לסביים שנה וחצי לא. אני לא לסבית. בוודאות, אני דו מינית. לכל אורך מערכת היחסים הלסבית, נמשכתי מינית לגברים, ובשלב מסוים התחלתי לשאול את עצמי, מה קורה? מהיכן נובעים הפחדים שלי מגברים, והבנתי שזה השלב שאני צריכה לטפל בו. אין לי בעייה עם נטייה לסבית, יש לי בעייה עם פחדים, אם לאחר שאפתור אותם, אדע כי אני רוצה נשים בלבד, לא תהיה לי בעייה, לחיות עם אישה וליצור מערכת משפחתית+ילדים איתה. דר"א אף פעם לא נמשכתי מינית לנשים, גם כעת לא. לגברים כן.

שלום מעיין, את מעלה לבטים הנוגעים בין היתר לזהותך המינית ומזכירה גם שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי. השאלה היא כמה זמן את נמצאת בטיפול ומה קורה בו, בייחוד מבחינת הרגרסיה שאת מציינת. איך המטפל מתייחס לרגרסיה זו? גם הקשר הארוך שהיה לך עם הבחור מעורר תהיות ואופיו אינו ברור, כפי שאת מעלה אותו. הואיל והקשיים שאת מעלה חוצים מצבים ספציפיים שונים, יש לדעתי לטפל באישיות כולה והטיפול המתאים לכך הוא להערכתי טיפול בגישה פסיכודינאמית (גישה מודרנית ומרוככת יותר של האסכולה הפסיכואנליטית), בה מושם דגש על הקשר בינך ובין המטפל וקיימת התייחסות לכלל האישיות ומה שחשוב מאוד במקרה שלך, להזדהויות עם דמויות ההורים. ייתכן שבשלב מסוים רצוי להוסיף לטיפול הפרטני השתתפות בקבוצה טיפולית לבירור קשרייך עם גברים ונשים בזמן אמת הן כדי לבדוק את שאלת הזהות המינית והן כדי לבדוק את שאלת אי-האמון שלך באנשים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין, ראשית כל תודה על העיצה, אני חשה שמן חובתי להיות יותר ספציבית לגבי כמה נקודות שציינתי על מנת שהמצב ייראה באופן ממוקד יותר. עד גיל 24 הייתי בחורה מאוד מאוד שמנה(115 קילו), מאז ילדותי גרתי עברתי הרבה מאוד מקומות מגורים והייתי צריכה להסתגל מחדש כל כמה שנים. הורי מאוד שמרנים, וגינו את עניין המשקל שלי. לפי אמי היה מאוד ברור שאף גבר לא ירצה אותי. גדלתי עם הערכה עצמית מאוד נמוכה, ואף על פי שעשיתי הרבה מאוד דברים בחיי שזכו לשבחים, כולל לימודים אקדמאים, ההערכה עצמית נשארה נמוכה. בגיל 24, ירדתי 60 קילו. אך ההיסטוריה שלי : סגירות, אי השתלבות במסגרות שבהן לא רציתי (למרות שתמיד הייתי חברותית ואנשים רצו בקרבתי,ולמרות שעשיתי שירות צבאי מלא- והאנשים נשארו איתי בקשר עד היום) היוו מצב שבו אף פעם לא חוויתי את ההתבגרות, שכל אחד עובר בגיל ההתבגרות. אף פעם לא נעתרתי לחיזורי בנים, אף פעם לא יצאתי עם גבר וכולי, ידעתי שאין טעם כי לפי אמי לא ירצו אותי. "והיא תמיד ידעה מה היא אומרת." בכל אופן כחריגה התחלתי ליצור קשרים רק עם הומואים, ובגיל 27, זו הייתה החברה המרכזית שלי. הם ניסו לשכנע אותי שאני לסבית ולא קיבלו את העובדה שאני נמשכת לגברים. הם רצו "עוד חבר בקהילה" אחרי שירדתי במשקל, התחילו איתי הרבה מאוד גברים, אך לא ידעתי איך להתמודד עם זה, מעולם לא ידעתי איך, ופחדתי שידעו שאני בתולה, ויצחקו עלי. במקום לפתור את הבעייה, נעתרתי לנערה לסבית, כשכל הקשר התחיל בשיחות..והגיע למגע רק לאחר 4 חודשים. הבנתי שגברים מיד יירצו להשכיב אותי, ולא יבינו את הבעייה, וייתנו לי זמן להפתח. אני בטיפול פסיכולוגי כחצי שנה לגבי העניין הזה. הפסיכולוג שלי בחור נחמד. הוא מנסה להשיב לי את האמון בבני אדם. הוא אינו רואה בי לסבית, ומנסה לשכנע אותי לא להיות היסטרית לגבי כל העניין, אלא לקחת את הזמן שלי ולאט לאט לקיים את התהליך.. אני איני חשה שהוא ואני מתקשרים על אותו גל, אני רוצה להיות יותר מעשית, אבל לא יודעת מה קורה איתי, ואם יש פער גדול בין המילים הקונקרטיות מעשיות שאני מוציאה מפי, לבין מה שקורה בתוכי: בילבול-היסטרי ופחד מעצמי. לאחר שחויתי את העולם הלסבי אין בי שום רצון להיות בו, אין בי ימשיכה לנשים, וכרגע אני מפחדת שאני אאהפוך לאבן, ללא תחושה ומשיכה לכל דבר. אני לא מצליחה להתחיל פסיכודרמה- למרות ששוחחתי עם ד"ר אליאב נהרין לגבי הנושא, והוא ביקש ממני לבוא ולהשתתף, תוך הבטחה שאני לא חייבת להיות הפרוטגוניסט עד שאחוש מוכנה. דר"א לא הצלחתי לחבק או לקבל חיבוק מאנשים חוץ מאבי עד גיל 24.. מבקשת עזרה. בתודה, מעיין