לא יכולה עם ולא יכולה בלי

אני בטיפול פסיכולוגי שנה וחצי. לאחר כל פגישה, המחשבות כל-כך מציפות, כל-כך קשות, כל-כך בלתי נסבלות, חלומות בלי סוף, ומחשבות טורדניות ממש 24 שעות מיממה. אני ממש סובלת. מצד שני, אני לא חושבת לרגע שאני מסוגלת להפסיק, אני לא רוצה להפסיק, אני יודעת שאם אפסיק, מצבי יהייה עוד יותר גרוע. אבל עכשיו אני סובלת מאוד.ובלי זה אני לא יכולה. אז מה לעשות בתוך המילכוד הזה?

חשוב מאוד להעלות את הנושא בשיחה עם הפסיכולוג. יכול להיות שהנושאים שעולים במסגרת הטיפול גורמים לך לתחושה לא נעימה שבעקבותיה מגיעות המחשבות והחלומות.

שלום סתיו, אני מצטרף להמלצתו של בני לדבר על הקושי בטיפול עצמו, אם עדיין לא עשית זאת. באופן חלקי, את בעצם עונה לעצמך כשאת כותבת שאת מרגישה שבלי טיפול את חוששת שיהיה יותר גרוע (נקודה חשובה בפני עצמה שכדאי מאוד לדבר גם עליה בטיפול), אך לא הייתי רוצה שתרגישי כאילו את נשארת בטיפול רק בגלל מה שאת חווה כחוסר היכולת לעזבו. טיפול הוא כמו ניתוח ויש בו חלקים כואבים, אלא שבניגוד לניתוח בגוף, זהו ניתוח בלי הרדמה ולכן יש לך אפשרות לשוחח עם המנתח בזמן הניתוח ולדווח לו איפה כואב, עד כמה הכאב נסבל, מתי זה יותר מדיי וכו'. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין