ליאורי

מה שלומך ? אני שמחה שאת חושבת שאני לא מרושעת . היום למשל הגעתי למסקנה שאסור לדבר עם חברות על כך לפעמים כשאתה לא מכיר את העניין לעומק אתה יכול להגיד משהו שיכול לעצבן. בקיצור זה לא שלא אכפת לי ממנה אבל אני לא יכולה להכנס לזה יותר מידי עמוק בכל זאת בא לי לחיות , אני לא יודעת אם יהיה לי גילגול נוסף. מה עם הפסיכולוגית? דיברת איתה ? איך המרגש? מה שלום החרדות? אני רוצה להגיד לך שאת חשה תחושות כאלה טבעיות. אני אפילו שהתגברתי על זה ועל הכאב ועל הכל פוגשת בתוכי מידי פעם את התחושות בקטן. אני הורדתי את המינון של הפסיכולוגית עוד קצת ורק את יכולה להבין כמה זה מכאיב. הגעתי למסקנה שמהספה השנייה זה הרבה יותר קל . הם לא מתגעגעים אלינו הם לא חשים כאבי פרידה והם בטח לא אוהבים אותנו כמו שאנחנו אותם. מה שכן יש לי אחת שנורא איכפת לה ממני בזה אני בטוחה. בכל אופן מותק אני עדין בדעה נחרצית שצריך להקים פורום לקורבנות ההעברה (; מקווה שהכל טוב אצלך. ושוב מצטערת שיש לי נטייה להעלם לפעמים. שיר

הי שיר מה שלומך? אייך המרגש? כל הכבוד לך שאת מתמודדת עם אמא שלך ועומדת על שלך!! את בחורה ממש חזקה, גם בעניין הפסיכולוגית, שאת מצליחה להוריד את הפגישות, מבלי לסבול יותר מיידיי. ממש יצרת לי רושם, שאת בחורה מגניבה עם ראש על הכתפיים, שיודעת לדאוג לעצמה וידעת להתמודד עם העולם- ורוצה להתמודד עם העולם-ורוצה לחיות. אצלי, כמו שאת בטח רואה (השעה עכשיו 04:30, בבוקר, אני צריכה עוד שעה וחצי לקום כבר לעבודה (כן, עובדת גם ביום שישי), המצב לא ממש טוב. א. כי היום זה היום של הפסיכו... ב. כי קרו דברים חדשים אצלה, שלא נותנים לי לישון. זה כל-כך עצוב לי, זה משגע לי את החיים, זה יותר עצוב מכל דבר אחר, הלוואי שהיה לי את הרצון לחיות כמו שלך יש. הכל קשה לי מיידי- הכל עצוב מיידי- הכל בלתי נסבל. אני מצטערת שאני מבלבלת לך את המוח, עם השטויות שלי ועם הדכאון שלי, אני מקווה שתסלחי לי. אני זוכרת ששאלתי אותך במה את עוסקת, מה את עושה? אני מניחה שהשאלה שלי היתה מכיוון אחר. אם רק היית יודעת במה אני עובדת, מה אני צריכה לעשות עוד שעה וחצי, לא היית יכולה להאמין שזאת אני. כי המקצוע שלי באופן בולט ומוגזם, כל-כך, כל-כך מנוגד למצב-רוח שלי. בוא נגיד, שבניגוד למקצועות אחרים, אצלי הדבר הכי חשוב, הוא המצב-רוח הטוב!!בלי זה אין עבודה. (ואצלי, זה הכל "בכאילו" כמובן). וואו, כמה אלפיים של אנשים בטוחים, במליון אחוז, שאין מאושר ממני!!! זה בסדר שאת נעלמת לפעמים, כי את תמיד גם חוזרת. אני פה, אין לי לאן להיעלם (חבל). שיהייה לך יום מקסים ורק טוב על הלב. ליאור (שם בדוי)- כל פעם אני כותבת את שמי האמתי ומוחקת ברגע האחרון- קשה לי להיות "ליאור". אז, ביי בינתיים ואם לא נדבר בקרוב, אז שבת- שלום.

אני מיואשת

קודם כל לא פשוט להוריד את הפגישות עם הפסיכולוגית, מאד לא. הידיעה שאני אראה אותה פעם בחודש גורמת לי להבין שאני מפסידה אותה לאט לאט גם בתור בן אדם, אפילו שבתור בן אדם היא לא הייתה שלי, אני מאד אוהבת אותה בתור בן אדם , בגלל שאני הרבה זמן אצלה יצא לי גם להכיר את האדם שבה אם היא רוצה או לא ואני חושבת שהיא אדם טוב, חם , אוהב , אנושי , צנוע ועוד תכונות ששבו אותי בלי שום קשר לההעברה וחברייה... עצוב לי שהיא לעולם לא תהיה חלק בחיי, למרות שאיפה שהוא בעבר כשהייתי במצבך למדתי להשלים עם זה כמעט באופן מלא. אבל להיפרד ממנה ולהתנתק זה כואב לי נורא נורא, ואתמול אחרי ממנההייתי מבואסת אבל בלילה אחרי העבודה חשבתי על זה שכל הצלחה שלי להתרחק ממנה זה משהו משמח כי זה התמודדות ועצמאות ולפני שנתיים וחצי לא יכולתי בלעדייה , את יודעת הגעתי אלייה מרוסקת, והייתי באה אלייה פעמיים בשבוע (!!!) לפעמים כשאני חושבת על זה ועל מה שהטיפול עשה ממני ואיך היום אני אדם שונה ובטוח בעצמו זה מרגש אותי ומשמח אותי . עכשיו לגבייך, קודם כל מצויין שאת עובדת במשהו שמחייב אותך להיות שמחה , זה לא משנה אם את עצובה מבפנים לא כל אחד חייב לדעת, גם העמדת פנים עושה טוב כי איפה שהוא זה מקרין פנימה , זה שאת בכלל עובדת זה מעולה, יש כאלה שלא עובדים כי לא מסגלים בגלל חרדות דכאון וכיצוא .... זה שאת אדם מתפקד רק מבטיח שמצבך ילך וישתפר פלאים עם הזמן. שינוים באים בכאבים זו עובדה!!! אני לא יודעת אם ציינת - את נשואה? תראי באיזה שהוא מקום את תאלצי לעשות קאט וולהבין שהרגש שיש לך אלייה לא מביא אותך לשום מקום ותוקע אותך בטיפול ומביא לרגרסיה, זה נכון שלפעמים זה שלב הכרחי אבל צריך ללמוד לצמוח מהשלב הזה ובטח ובטח שלא להשתלט לך על החיים . תהני ממה שיש לך . אין לך אותה לכל הזמן וגם לא יהיה היא רק פסיכלוגית בשבילך וחשוב שתדברי איתה על כך כי אם היא מקצועית וטובה היא מדריך אותך בדרך שלה איך לצאת מזה. הפסיכולוגית שלי עשתה את זה עבורי ואני מעריכה אותה נורא על כך ... אז תחייכי . אני פה כי אני מבינה את הכאב העמוק שלך , אני מזדהה איתך ב-100% אבל אני גם חושבת שאת צריכה להזדקף ולהבין שהיא לא כל עולמך כי את לא כל עולמה, את רק עבודה בשבילה וכך זה ישאר תמיד עם כל הכאב והצער שבזה . מחבקת שיר