האם להמשיך טיפול

שלום. יש לי בעיה: אני מטופל מזה מספר חודשים אצל פסיכולוג . לפני מספר פגישות אמרתי לו שאני מעוניין להפסיק את הטיפול בגלל סיבות כספיות , סיבות נוספות כמו הרגשה שכלום לא מתקדם תכלס , ועוד. הוא אמר לי שרצוני להפסיק את הטיפול נובע בעצם מבעיית האישיות שיש לי (הפרעה היסטריונית) ומכך שאני מתוסכל מהר מידי והפציר בי להשאר בטיפול על אף הבעיות. אני לא בטוח האם הטיפול עובד . האם סף התסכול שלי נמוך?(לא זזים דברים) האם הוא עושה עלי מניפולציה(על אף שלא נראה לי שהוא זקוק לכסף - יש לו המון מטופלים) ? הוא הסביר לי שהייאוש שלי הוא חלק מהבעייה שלי . הגדרנו זמן סופי לטיפול בעקבות בקשתי . עוד כ3 חודשים. אבל האם להמשיך? האם על אף הבעיות הכספיות שיש לי , לחרוק שיניים ןלהמשיך?

יוני שלום טיפול פסיכולוגי הוא טיפול תהליכי ולוקח זמן. ההתקדמויות בד"כ איטיות אך יחד עם זאת משמעותיות. חייבים להתאזר בסבלנות. בד"כ תוך מספר חודשים לא חלים שינויים משמעותיים. אבל, יכול להיות מצב שאין כימיה בינך לבין הפסיכולוג וזה ייתכן מאוד (מתוך נסיון - אני עברתי שני פסיכולוגים עד שמצאתי את המתאים). ובאם מדובר בשאלה כספית, אל תוותר לגמרי על הטיפול. תנסה לפנות דרך קופת חולים או להיעזר בהורים אם יש אפשרות. בהצלחה

שלום יוני, אתה מעלה בעיה שחוזרת ועולה כאן לעיתים די קרובות והיא עולה כמובן גם בטיפולים. מניסיוני, תמיד כאשר מועלית סיבה כספית מצד המטופל להפסקת הטיפול זוהי עילה, שלא לומר תירוץ. הרי לא מדובר באדם שאין לו מספיק כסף לממן טיפול ואז מלכתחילה לא היה פונה לטיפול, או לפחות לא לטיפול בשוק הפרטי. אנשים בד"כ יודעים כמה כסף יש להם בבנק ובהתאם לכך מחליטים גם על מה להוציא אותו. אתה עצמך מעלה סיבות רבות נוספות, ביניהן סף תסכול נמוך ותחושה שהעניינים לא זזים. מניסיוני, הבעיה היא כספית רק במובן זה שהאדם לא מוכן להוציא כסף על טיפול כי הוא מרגיש שהטיפול לא עוזר ומעדיף להוציא את הכסף על דברים אחרים. כמו שאתה מתאר את הדברים, קיים סיכוי סביר ביותר שתרגיש את אותה הרגשת תקיעות גם בטיפול אחר אצל מטפל אחר, אם כי אילו אני הייתי במקום המטפל שלך, לא הייתי מטיח בפניך את האבחנה שלך כסיבה להפסקת הטיפול. כמו שכתבתי כאן מספר פעמים בהקשר הזה, אני אישית חושב שההחלטה על התחלת טיפול ועל סיומו היא החלטה של המטופל בלבד והמטפל אינו צריך להתערב בה, אלא אם כן המטופל מתלבט. למען האמת, גם כשמטופל מתלבט אני מחזיר את הלבטים אליו. חלק גדול מהמטופלים סבלו מהגנת-יתר של הוריהם ובכניסת הוריהם למרחב המחיה שלהם ולכן השיקול הטיפולי שלי הוא לא לחזור על שגיאות שעשו ההורים ולשכנע ולכוון אלא לתת למטופל את החופש להחליט מתי להתחיל ומתי לסיים. בלאו הכי טיפול שלא מרצונו ויוזמתו של המטופל אינו יעיל. במקרים מסוימים, כשהמטופל מתלבט, מצאתי שהפחתת התדירות לפעם בשבועיים עשויה להקל עליו להמשיך ולאפשר לו את מרחב המחיה הטיפולי המתאים, אך זו גישה מאוד לא מקובלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין