אבל כואב לי מאוד מאוד מאוד

שלום לך כתבתי פה לפני כמה ימים בכותרת: "כואב לי". אמרת לי, שזה בסדר, וזה חלק מהתהליך של הטיפול הפסיכולוגי ומעיד שהטיפול טוב. אבל מה לעשות עם הסבל ה נ ו ר א י הבלתי נסבל, מה לעשות בינתיים??????? זה כואב חזק- אני חושבת שאני מאוהבת ! הכאב הזה, יותר גדול מכל כאב אחר, יותר נורא מהכל. הכאב הזה מבטל כל רצון לחיות. האם אני משוגעת???? כי התלות הזאת, לאט לאט הורגת אותי- ביסורים ובעינויים.

שלום ליאור, ראשית, עד כמה שהדבר קשה, את חייבת לשתף בכך את המטפל שלך, כולל הדיווח על ההתאהבות. אם זה מקל עלייך, את יכולה להדפיס את שתי פניותייך לפורום, עם או בלי תשובותיי ולבקש מהמטפל שיקרא. אולי זה יביך אותך פחות. את יכולה גם לבקש ממנו שיקרא לא בזמן השיחה. התופעה מוכרת מטיפולים אינטנסיביים ואין סיבה שהיא תעורר חרדה. אני דבק במה שכתבתי בתגובה לפנייתך הראשונית: זה אכן מעיד שהטיפול משמעותי ופועל, אך מוסיף שחשוב מאוד ללבן את כל הרגשות הקשים הללו בטיפול עצמו. אני זוכר שכתבת שתגובתי הראשונה הקלה עלייך - חזרי וחישבי מה היה בה שהקל עלייך ושחזרי זאת עד לפגישתך הבאה עם המטפל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אלוהים יודע רק כמה אני חשתי הזדהות עם מילותייך ישבתי וקראתי את הודעתך הראשונה וירדו לי דמעות. תראי אני לא במצבך היום אבל אני מה זה מבינה אותך. בואי אני אגלה לך סוד רק בין מטופלים - הם פשוט אבל פשוט לא מבינים את זה!!!!!!!!! כן הפסיכולוגים הנהדרים האלה שעוזרים לך כ"כ ומבינים אותך ואת נפשך ואישיותך וחודרים אלייה כמו קסם, הם אלה שלא יבינו לעולם איזה רגש עוצמתי מתפתח בעקבותיהם ועד כמה אדם יכול לאהוב אותם . קודם כל את נורמלית, את מטופלת שעברה חוויות טיפול עם הפסיכולוג שלך שבעינייך כרגע נראה מושלם, משתי סיבות א. הוא מראה לך רק את הצדדים החיוביים והיפים שבו כי הוא משתמש בהם לצורך הצלחת הטיפול. ב. הוא עזר לך ונגע לך במקומות הכי רגישים שבך הנפש . הוא חדר אלייך בצורה שאיש לא יעז לחדור . את לא באמת מאוהבת יקירתי זה סוג של העברה, אם יש לך מטפל חיוני ומקצועי הוא התמודד עם זה כראוי ובעזרתו תתגברי על כך וזה יכול להיות שלב חיוני לטיפול שיקפיץ אותך למדרגה. את כ"כ מזכירה לי אותי כשהרגשתי כמוך , וזה כואב נורא , והגבולת הטיפוליים האלה משגעים אותך ואת רק רוצה להתקרב למטפל שלך ולחבק אותו ולא להרפות. תראי אני מטופלת ותיקה אבל מישהו/י טהיום אני לא סובלת כמעט מההעברה אבל אני אוהבת עד עמקי נישמתי בצורה שלא אהבתי אף אדם אותו/ה נראה לי שרוב הסיכויים שזה ישאר שם תמיד, ותתפלאי גם היום זה כואב לי לפעמים כשאני מרגישה הרבה הודיה ואהבה שאין לי דרך לתת לו/לה ולהראות . אפילו יש אורעים וימים שהייתי רוצה לחלוק איתו/איתה ולא מובן לו/לה עד כמה וזה מתסכל . את צריכה להבין ובסוף תביני התפקיד שלו בחייך מתחיל וניגמר בלעזור לך מתוקה, הוא הפסיכולוג שלך ולא יותר מזה וזה מה שהוא יהיה בשבילך עד סוף חייך ואני מצטערת נורא שהמילים שלי כואבות לך וחותכות כסכין אבל אין כמו להתמודד עם המציאות. אז אם בא לך תכעסי עליו שככה זה ותשנאי אותו ותתרחקי ממנו ותביני שההתאהבות הזו תוקעת אותך עמוק בבוץ ומושכת אותך לרגרסיה בטיפול. אני יכולה לכ תוב לך הרבה על זה, מה שכתבת ולא הרבית בילים נגע בי בצורה שרק מטופלים שחוו רגשות שכאלו יוכלו להבין. הפסיכולוגים לא מבינים זאת ולא יורדים לסף דעתך / דעתי ודעת המטופלים שלהם ואולי טוב שכך . האמיני לי זה יחלוף, את תביני דברים והכל לטובה. בנתיים קבלי חיבוק מאחת שהרגישה כמוך ולפעמים הכאב הזה מגיע בצורה עמומה עדיין מכל מיני סיבות. שלך אני