מעונינת בתשובה כנה

לגידי שלום. פניתי השבוע לראשונה לפסיכולוגית לטיפול, הפגישה כללה בעיקר תאור שלי את מה שאני חושבת שהבעיה שלי וכ'ו הייתי במבוכה מאד גדולה, אבל התחושה הכללית שהיתה לי בפגישה היתה שהפסיכולוגית (שדוקא נראית לי מאד מתאימה) לא כל כך מעונינת בטיפול בי. אני לא יודעת אם זה קשור לאיך שהיא התרשמה ממני או מה שהיא חושבת שהבעיה (ואולי אין לה חשק להתעסק בזה) אבל התחושה הזו לא עוזבת אותי. הסיכום היה שנפגש עוד כמה פגישות כדי להכיר אחת את השניה יותר טוב ולהחליט איך להמשיך. מרוב שהייתי מודאגת מהאם היא תתאים לי, אפילו לא שקלתי לרגע את האפשרות שאני לא אתאים לה. אני לוקחת בחשבון שזוהי רק התרשמות שלי ואני מתכננת להמשיך המפגשים בחודש הקרוב לפי המלצתה אבל בכל זאת אני רוצה לדעת מה עושה הפסיכולוג כאשר מגיע אליו מטופל שהוא ממש לא מחבב או עם בעיה שהוא ממש לא מעונין להתעסק איתה (למרות שהוא יודע איך) האם יתכן שהפסיכולוגית תחשוב שאיננה מעונינת לטפל בי ותדחה אותי או תפנה אותי למישהו אחר? (יש לי חשש גדול מדחיה ואני מאד חוששת מכך) מצד שני, אם היא איננה מעונינת, בודאי שעדיף לי לחפש מישהי אחרת. איך אני יכולה לדעת? איך בכלל מתמודדים פסיכולוגים עם מטופלים שממש לא בא להם לטפל בהם (לא משנה מה הסיבה)? אני מאד אעריך תשובה כנה.

שלום אחת, ראשית אני מצטער לשמוע שזו החוויה הראשונה שיצאת ממנה מהפגישה הראשונה עם הפסיכולוגית. נראה לי שמן הראוי להפריד בין שני נושאים: הנושא האישי שלך עם הפסיכולוגית והשאלה הכללית יותר ששאלת. אשר לנושא הראשון - המלצתי היא שתעלי את הרגשתך כבר בשיחה הקרובה. אם הפסיכולוגית מקצועית ומנוסה, היא אמורה להתמודד בכנות עם השאלה שאת מעלה ולנסות לבדוק, בין היתר, האם זו תחושה שיש לך עם אנשים אחרים בחייך, מה בהתייחסותה גרם לך לחשוב כך ובעצם ניתן לנצל זאת כקרש קיפצה שיקדם את הטיפול, משהו שישבור את הקרח שחשת מצידה. לגבי השאלה הכללית יותר - גם כאן יש צורך להפריד בין רתיעה אישית של המטפל מהמטופל ובין חוסר התאמה של הבעיה של המטופל או של אישיותו של המטופל לאישיותו של המטפל ולמה שיש למטפל להציע מבחינה מקצועית. אם מטפל סבור שהוא אינו יכול לעזור מסיבה זו או אחרת, מן הראוי, לדעתי, שיפנה את המטופל למטפל אחר. היושר וההגינות המקצועיים מחייבים זאת. ברור לי שאני הייתי נוהג כך ושאף נהגתי כך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

לגידי שלום אני לא חושבת שאני מעונינת בתשובות הכנות של הפסיכולוגית. יתכן שהיא אכן נרתעה אישית ממני (אם זו בעית התאמה היתה יכולה להגיד זאת מייד) ואם כן אני בטוחה שאני לא מעוניינת לשמוע את זה. אני גם לא חושבת שאני צריכה לעזור לה להיות מודעת יותר להפגנת הרגשות שלה על חשבוני. בכל אופן יתכן שזה קשור אלי וליחס שלי לאנשים בכלל ואולי אני מדמיינת את זה (בעלי טוען הרבה שאני נותנת פרשנויות יתר להתנהגויות של אחרים) אני בכלל לא פוסלת את האפשרות. אבל בשום אופן אני לא יכולה לשאול אותה עכשיו. ואם נניח שאני לא כל כך מוצאת חן בעיניה, או שמשהו בדברי גרם לה לחוש ביקורת, אפילו אם תמנע מלהגיד לי זאת ישירות, סביר להניח שעצם השאלה וכל תגובה אפשרית שלה תגרום לי להרגיש יותר רע. מאחר ואחת הבעיות שהעליתי היא פחד מדחיה (ואף פירטתי), אני חושבת שיש בידיה מספיק אנפורמציה. מה שאני רציתי לשאול, זה מה עושים כשהמטופל, בלי קשר לבעיות הספציפיות שלו פשוט לא מוצא חן בעיניך. אי אפשר להעלים לחלוטין את דעותיך או הרגשותיך. וגם לא הגיוני שכל האנשים יעוררו מספיק אמפטיה בעיני המטפל. אז מה עושים?