דיבור עצמי

דיבור עצמי ברצוני לדעת על נטייה של בנאדם לדבר לעצמו במודע, כאשר הוא יודע שאף אחד לא רואה אותו ואז הוא מרגיש חופשי ובטוח ודבר ראשון שהוא עושה כשהוא מגיע למצב כזה, הוא לדבר לעצמו עם הידיים ולנתח דברים . הוא מגיע למחשבה צלולה ופתרון בעיות אך ורק כאשר הוא מדבר לעצמו בצורה כזו. כלומר אם (לשם המחשה) שואלים כמה זה ארבע ועוד ארבע הוא לא ידע או שיעשה טעויות בחשבון. אבל כאשר הוא ידבר לעצמו עם הידיים את המחשבה של כמה זה שתיים ועוד שתיים אז הוא הוא לא יתקשה בכלל להבין שזה ארבע. רק כך הוא יכול להבין נסיבות חברתיות,להבין את מה שהוא קורא,בדיחות, טריקים שמראים בכל בוטק,,,, ,,,, וגם בראיונות לעבודה כאשר מסבירים לו מה הוא צריך לעשות, הוא מסוגל להבין ורק מהנהן בראש כאילו הוא מבין (אחרי שהוא כבר ביקש מספר פעמים להבין והסבירו לו כבר ובכל זאת לא הבין כלום) משום שכדי להבין את מה שמסבירים לו, הוא חייב לחשוב על מה שהסבירו לו עם הידיים, ולהדגים לעצמו עם הידיים את מה שהוא צריך לעשות. הצורך נפשי העז שלו לדבר לעצמו, גם מפריע לשינה משום שהוא לא יכול לישון מבלי קודם לדבר לעצמו מה הוא ראה במשך היום או סתם מחשבות שהוא צריך להבין מה דיברו איתו. והמצבים האלה לא קורים במצבי חרדה. איך קוראים לתופעות כאלה של דיבור עצמי ? והאם יש דרך להשתיק את הדיבור העצמי על ידי שיחות או תרופות . שיהיה רק טוב

שלום ברכה, התופעה שאת מתארת מבטאת בעיקר קושי בריכוז ונטייה אובססיבית מסוימת (שבולטת בעיקר בצורך לשחזר את אירועי היום כדי להירדם). לכל תופעה נפשית יש משמעות שונה והיא צריכה להיבדק על רקע נסיבות חייו האישיות של האדם. מבחינה זו, מסגרת טיפולית, הן שיחתית והן תרופתית, בהחלט מתאימה, לפחות לצרכי אבחון, מה גם שהתופעה המתוארת גורמת לך מצוקה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין