אדישות וחולמנות מלידה

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

09/10/2003 | 13:25 | מאת: שלגיה

בס"ד שלום לד"ר! אני בחורה בת 21 ויש לי בעיה שמלווה אותי מאז ומתמיד ומציקה לי... מאז שנולדתי הייתי מאד מאד רגועה, נמצאת לי במין עולם משלי, רחפנית וחולמנית(חולמת בהקיץ הרבה), איטית בתגובות הפיזיות שלי, ביתית מאד- וכל אלו בצורה די מוגזמת, זה מפריע לי מאד, אני מרגישה חוסר ערנות, אדישות כלפי החיים. אני מוצאת בזה צדדים חיוביים שהרי רוגע זה דבר טוב, מצד שני אני מרגישה חוסר עניין כללי בחיים, לא במובן של 'אין טעם לחיות' כי אני מוצאת טעם בחיים והרבה אבל אני מאד אדישה לחיים, אני לא בדכאון מזה אבל אני פשוט מאד מאד מאד אדישה לקורה סביבי, חולמנית ורחפנית וזה מבעס אותי מאד... אני משתדלת מאד לעזור לעצמי בנושא, כלומר- מקפידה על אורח חיים בריא, תזונה נכונה, ספורט, חשיבה חיובית ומשתדלת להיות יותר בחברה ופחות עם עצמי, לומדת טוב. ובכ"ז...אני לא יוצאת מהאפתיות הזו. אני מאבדת עניין מהר ולפעמים מתחילה להרדם פיזית כשאני נמצאת בסיטואציה "משעממת"-שיחה שלא מעניינת אותי עם חברה, שיעור באוניברסיטה שלא מעניין וכו'... האדישות שלי מגיל צעיר התבטאה לא רק מנטלית אלא גם פיזית: גרירת רגל(כאילו אין כח לסחוב את הרגל וממש אין לי עודף משקל), הליכה לא ישרה, גב כפוף(כאילו אין לי כח להרים את עצמי), אני מאד לבנה ועדינה ורגישה לקור(ולא- אני לא אנמית בכלל). אני מתעוררת רק כשיש משהו שמעניין אותי או אישזהו "ריגוש", חוויה מהנה וכרגיל אני מחפשת הרבה נוחיות בחיים- אוהבת לישון הרבה(באמבטיה בעיקר), רגישה מאד לקור. מקווה שהבהרתי את מצבי ושיש לך עצה עבורי, חשוב לי להדגיש שזה תמיד היה כך אבל מגיל ההתבגרות הרגשתי החרפה, כאילו נהייתי עוד יותר 'כבדה' ממה שהייתי קודם(כנראה השפעה הורמונלית). תודה מראש!

לקריאה נוספת והעמקה
10/10/2003 | 05:05 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שלגיה, קראתי בעיון את מכתבך המפורט ויש לי שתי הערות: ראשית, בנוסף לקיומן של הפרעות נפשיות שונות, ישנם גם טיפוסי אישיות שונים בעלי מזג שונה (אנשים מופנמים, מוחצנים וכדומה) ואת ניחנת במבנה אישיות מסוים שאינו מעורר יותר מדיי בעיות ובאופן בסיסי יש לקבלו כמות שהוא. שנית, מתיאורייך לא ברור עד כמה המצב שאת מתארת גורם לך מצוקה ועד כמה את מעוניינת שהוא ישתנה. בהיעדר מצוקה מספקת, אין מוטיבציה לשינוי ואז המסקנה היא שאינך סובלת מספיק מהמצב ואינך מעוניינת בעצם שהוא ישתנה. המצוקה היא חלק הכרחי במוטיבציה לשינוי וייתכן שמאחר שכפי שאת מציינת, יש להתנהגותך היבטים חיוביים, אינך מעוניינת לשנותה, למרות שאינך מרוצה ממנה במאת האחוזים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה