נמאס לי מאמא שלי!!!!!!!!!

כל בערך כמה שנים אמא שלי נכנסת לדיכאון . זה קשה לספוג את זה בתור בת . בדיכאון הקודם עוד גרתי איתה אז גם טיפלתי בה וזה עשה לי הרבה הפרעות והרבה תסבוכים בחיים . אני בעצמי בגללה ובגלל היחס הלא בריא שלה לחיים הייתי חייבת לעבור טיפול בגלל התקפי חרדה שהיום כבר אינם כמעט. עכשיו היא שובבבבבבבבבבבב בדיכאון והיא מדברת עם אחותי ועכשיו אחותי לקחה את תפקיד הפסיכולוג. היא מנסה לזרוק לה עובדות וסיבות לדיכאון שלה הנוכחי אבל לא נראה לי שבן אדם שלא רוצה לעזור לעצמו יבין. איתי היא משחקת שהכל רגיל ורק מדי פעם זורקת משפטים על המצב שלה . היא פשוט יודעת כנראה בגללה נפלתי פעם, ופוחדת מתגובותיי . אבל היא יודעת טוב מאד שאחותי מערבת אותי חזק בזה - מישהו גם צריך לתמוך באחותי. למדתי מהטיפול שאסור לי להכנס למשברים שלה לכן פעם ראשונה בחיי שאני משאירה את עצמי מחוץ לתמונה . הכי עצוב לי וכואב זה שלפני שלושה שבועות התחתנתי ומאז זה ככה, כאלו החתונה שלי גרמה לדיכאון שלה, מה שאגב נכון, וזה כזה חרא שהיא לא יכולה לשמוח איתי כמו אמא . כל מי שדיברתי איתו שאל אותי למה אמא שלי הייתה נראית רע בחתונה . ומה אני יעשנה כי רע לה שלבת שלה יש חיים ושהיא לא כל חייה. אמא שלי קיוותה בלא מודע שאני אשאר איתה לנצח ולא התקדם בחיים דרך הדכאון שלה היא שלטה בנו דרך הרגשות שלה . אסור להגיד כלום כי היא נכנסת למשבר. גם שסבלתי מהתקפי חרדה קשים והטחותי בה האשמות היא נכנסה למיטה ואני זו שישבתי לידה והחזקתי לה את היד. תמיד צריך לטפל בה ועכשיו אני רואה מהצד איך אחותי מטפלת בה ורק מנסה לשכנע אותה כל הזמן שלא תעשה זאת כי בלאו הכי זה לא יעזור והיא זאתי שתוציא את עצמה מזה ולא אף אחד אחר. היא תקועה בבית פוחדת לצאת לא עונה לטלפונים ושוב הסיפור חוזר על עצמו כמו לפני 4 שנים בערך וכמו שהייתי בת 3. נמאס ליייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!111

אורלי, קודם כל מזל טוב לנישואייך. ועכשיו אולי באמת הגיע הרגע שתעשי לעצמך ולמשפחתך ותפסיקי להתערב בחיי אמך ואחותך. תנסי להשקיע אנרגיה חיובית ובונה ביחסייך עם בעלך ובבניית התא המשפחתי. תשתדלי להתרחק ולהתנתק ותתחילי לחשוב על עצמך ובעלך ועל החיים שאתם מתכננים לבנות. אל תנסי לתקן דברים שהם לא בשליטתך ואל תסיטי את אחותך. את הנעשה הרי אין להשיב. ומה שהיה - היה, את כבר שילמת את המחיר הכבד בכך שספגת מספיק נזקים נפשיים בחייך ומגיע לך קצת שקט ומנוחה. אמך זקוקה לטיפול מקצועי ולא את ולא אחותך תצליחו לגרום לה לצאת מהדכאון. אל תחשבי על זה, תנסי לחזק ולבנות את עצמך לחיים שמחכים לך ושיהיה לך רק טוב.

לגבי אמא שלי אז אני באמת משתדלת לא להתערב , לגבי אחותי דווקא לה אני כן מרשה לעצמי לדאוג אולי כי זה לא יביא לי נזק נפשי כשאני משתדלת לא להסחף מידי. קשה שלא לדאוג למשפחה שלך. אני בהחלט לא לוקחת את על עצמי את תפקיד המטפלת כי אני לא מקצועית לכך ובטח לא כשמדובר באימי. רק שפשוט זה נמאס לחיות עם התחושה התמידית שתמיד אמא שלי לא בסדר. אחותי אמרה לי שהיא השלימה עם זה שהיא חולת נפש אבל בכל זאת היא מוציאה אותה מכלייה. כנראה שצריך לחכות עד שהמשבר הזה יעבור כמו אלף ואחת המשברים שלה. תודה על הדברים החכמים והמחזקים שלך זה נחמד שמישהו מבין....

משום מה לא פירסמו את ההודעת תגובה שלי אלייך אז אכתוב בשנית כי אני מעריכה את תגובתך... תראי כתב דברים נכונים ואמיתיים ויפים. ואני באמת לא מטרידה את עצמי במחשבות איך להוציא את אימי מזה. כי אני יודעת שאני לא יכולה ורק איש מקצוע יכול לעזור לה, וגם זה כבר בספק. לגבי אחותי, טוב כאן אני חייבת לדאוג וזה לא עושה לי נזק נפשי, אולי קצת מביא עצבים לפעמים (-: אבל זו משפחה את יודעת, ובמשפחה דואגים. אני יכולה להגיד לך שאני ואחותי נורא התקרבנו לארחונה כי אנחנו מדברות המון על זה, ואולי גם זה לא טוב, אבל יש לה מה לפרוק וגם לי. האמת הכי כואב לי שהחתונה שלי היא זאת שגרמה לה למשבר, ואגב זה באמת מה שקרה. תארי לך היו שואלים אותך אחרי התחתונה שלך מה קרה לאמא שלך? למה היא נראתה רע? איזה בת - כלה תרגיש עם זה טוב? את יודעת שאפילו את הסר והתמונות ש החתונה שלי היא לא ראתה. זה כואב לי שזה לא מעניין אותה ורק היא מעניינת את עצמה. אני גדולה ובוגרת, אני יודעת, אבל יש רגעים שבה לך להרגיש את אמא בתמונה וזה אחד מהם, וזה לא היה לי , וזה חסך רציני. אגב אני מצטערת שאני ככה נשפכת, מי יודע אולי רק את קוראת אותי ואולי את ההודעה הזו כבר לא תקראי, הקטע שהוא שאין לי עם מי לדבר על זה, כי אני משתדלת לצמצם ולמצות את הנשא עם בעלי אני לא מאמינה שזה טוב ליחסים לדבר כל היום על המשברים של אמא שלך. ועם הפסיכולוגית שלי WELL אני כבר שבועיים לא הייתי אצלה ורק עוד שבוע יהיה אז לפחות ברשת זו אפשרות להתפרק. תודה רותם ... אורלי