החלפת מטפל

לגידי שלום רב, הייתי בטיפול פסיכולוגי שנה, והפסקתי לאחרונה את הטיפול ביוזמתי אחרי שהתאהבתי במטפל בצורה נואשת, נכנסתי לרגרסיה, חוסר תפקוד ודיכאון. חשבתי על המטפל בצורה אובססיבית, וזה השתלט על כל חיי, עד כדי סיכון איבוד הקרובים לי בגלל האובססיה שלי לטיפול ולמטפל. כל הנסיונות שלי ושלנו להתגבר על זה כשלו. לכן, עם קושי עצום, הפסקתי את הטיפול. אני לא צריכה לספר לך כמה קשה לי עכשיו, כמה אני מרגישה שבורה, אני עדיין מרגישה שאין טעם לחיי בלעדיו, ואני בכלל לא יודעת למה אני עדיין כאן. אז פניתי לפסיכולוגית אחרת ויש לי בעיה. מצד אחד אני צריכה עזרה, לא סיימתי את הטיפול ויש לי המון בעיות רגשיות שלא נפתרו (למרות שיש דברים רבים בהם הטיפול היה מאוד אפקטיבי), ומצד שני אני לא מוכנה יותר לעולם להרגיש כזאת תלות במישהו אחר. אמרתי למטפלת החדשה שאני אברח לה מהטיפול ברגע שאזהה רגשות התאהבות כאלו, אם זה יקרה, כי אני לא אוכל לעמוד בזה שוב. שאלתי היא, האם ניתן לטפל בבעיות בלי להתאהב במטפל? האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי לא לפתח אובססיה למטפלת החדשה? האם יש משהו שהיא יכולה לעשות כדי למנוע את זה?

שלום שואלת, התאהבות במטפל היא תופעה מוכרת שזכתה להתייחסות רבה, אך היא לא שכיחה מאוד. נושא התלות נראה מרכזי מאוד בטיפול שלך ומן הסתם גם בחייך. לכן, ניסיון לנהל את הטיפול בלי שתיווצר תלות פירושו הימנעות מעיסוק בבעיה המרכזית שלך, או הייתי אומר, זה טיפול ללא טיפול. פירטת על מה שקרה בטיפול, אך בעצם לא ציינת דבר על חייך, מצבך המשפחתי, גילך וכו'. לכל אלה יש חשיבות כדי להתייחס לבעיה. ועם זאת, ייתכן שדווקא העובדה שבאופן בלתי-מודע כנראה לא ציינת את פרטי הרקע החשובים הללו והתמקדת בטיפול בלבד מצביעה על נטייתך להפוך את הטיפול למרכז חייך. נראה לי שהשימוש הזה שאת אולי עושה בטיפול צריך להיות נידון בו, כלומר, כיצד ומדוע את בורחת מהחיים אל הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין