בעיה עם החבר - לד"ר רובינשטיין

שלום ד"ר רובינשטיין, לאחרונה אני נימצאת בדילמה מאוד כואבת. הסיפור שלי הוא כזה: אני נימצאת עם גבר כבר שנתיים, האהבה שלנו רצינית עד עמוקות לפני כחצי שנה היה לנו ריב קטן, אני ניכנסתי למצב של דיכאון קל,והמצב הזה הוביל אותי לעשות דברים שלו רציתי לעשות מכוונה תחילה. לאור ההסתגרות חברותי הוציאו אותי קצת לבלות,באחד מהבילויים כשהיינו המון חברים התחלנו לשתות ואני שתיתי המון , ממש המון שזה גרם לי לרצות מישהו אחר והמצב הוביל אותי להיות איתו במיטה. לפני שבוע סיפרתי זאת לחברי הוא זעם וכעס ופשוט עזב,אני מחוסר ברירה בישביל להחזיר אותו אל בין ידי אמרתי לו שלא היו דברים מעולם הוא האמין , אבל זה אוכל אותי יום יום לאחרונה אני חושבת המון על החיים שאחרי המוות והשאלה היחידה שמתרוצצת לי בראש היא - האם הוא יסלח לי אי שם למעלה אחרי המוות זה אוכל אותי מבפנים אני חושבת - מה עליי לעשות לספר לו ולדעת שהוא ישנא אותי תמיד,לעזוב כתרוץ של משהו אחר או אולי בכלל לשתוק ולסבול מייסורי מצפון אני באמת אוהבת את הבחור הזה,הוא שינה אותי , אם לא הוא לא הייתי עכשיו בחיים וזה כבד עליי לספר לו אבל גם כבד לשמור הכל בלב יש לי 2 אכזבות עתידיות האחת היא שאם אני יספר לו אני יודעת שאני לא יתמודד עם זה והשניה היא שאני לא יודעת מה יהיה עם המצפון שלי הוא יקטן ויחלוף עם הזמן או שיגדל וימשיך לאכול אותי כמו ארוחת צהריים אני ממש לא יודעת מה לעשות,לבנתיים אין ביניינו מתחים הכל טוב ויפה כמו פעם האהבה גדלה וגדלה אבל כדאי לי לעצור אותה???או להמשיך עם הזרם אני גם מאוד פוחדת שהם יפגשו אחד את השני זה יהיה אסון...אני בדילמה שממש מציקה לי בבקשה תגיד לי מה לעסות,אני מקוה שיהיה לך פיתרון טוב שאני יוכל גם להשאר איתו וגם לסלק את המצפון אני ישמח מאוד אם תעזור לי בהקדם האפשרי. תודה מראש, מרים

למרים שלום, אני בטוחה שד"ר רובינשטיין יענה לך גם, את נשמעת מאד סובלת ומתלבטת, אבל ישנן כמה נקודות בהתלבטויות שלך שכדאי לשים אליהן לב. מצד אחד את מספרת שאת נורא אוהבת את חברך, מצד שני את שוקלת להפרד ממנו רק כדי לא להתמודד עם יסורי המצפון. זה נשמע קצת קיצוני. את מתארת שתי אכזבות עתידיות (ואולי לא כל כך עתידיות?) אחת שחברך לא מסוגל לסלוח לך על בגידה, והשניה שאת לא מסוגלת לסלוח לעצמך. נראה לי שאת מצפה מחברך לסלוח לך כדי שיהיה לך יותר קל לסלוח לעצמך, ואפילו נוטרת לו על כך שאינו מסוגל לעשות זאת. אולי כדאי שתתמודדי יותר עם הכעס שלך על עצמך, במקום בסתר להפנות אותו כלפי חברך או לצפות ממנו שישא את ההתמודדות עם הסיטואציה במקומך. סך הכל לילה חד פעמי עם גבר זר, בהשפעת הרבה אלכוהול אינו החטא הכי נורא, ואינו חייב להרוס מערכת יחסים טובה. זהו גם דבר שאת יכולה להמנע ממנו בעתיד. ישנה עוד נקודה. מדוע פתאום, חצי שנה אחרי, נזכרת לספר לחברך על המקרה? אני מניחה שאת מכירה אותו ובכל מקרה לקחת בחשבון את האפשרות שהוא יתקשה לסלוח לך. האם ניסית לבחון אותו כעת מסיבה כלשהי? האם את מחפשת תירוץ להפרד, כי את לא שלמה עם הזוגיות אך גם לא עם רעיון הפרידה? את מספרת שאת חייבת לו המון, אך חובה אינה סיבה להשאר עם מישהו. נראה לי שעצם העובדה שסיפרת לו היתה מעין מבחן, ולא ברור לי (ונראה לי שגם לך לא ברור) מה רצית שיהיו תוצאותיו. אני ממליצה לך לחשוב היטב עם עצמך האם את באמת ובתמים מעונינת במערכת היחסים הזו, אם כן, אל לך לפתח ציפיות מוגזמות מחברך שיהיה מוכן לסלוח לך על הכל (והאמת שבכל זאת הוא קצת מוכן, הרי נורא מיהר להאמין לך שהמצאת את כל הסיפור) אם בעצם את מחפשת תירוץ להיפרד, את יכולה להכיר בכך ולעשות זאת יותר יפה. בכל מקרה אני ממליצה לך לקחת יותר אחריות על מעשיך ועל השלכותיהם. (הן לבגידה והן לגילוי שלה ישנן השלכות שאת לא מעונינת להתמודד איתן). כל אחד חוטא לפעמים, השלמה עם חטאיך היא חלק מהחיים.

שלום מרים, אני מצטער מאוד לשמוע על סבלך הרב. להערכתי, יש לחזור קצת אחורה ולבדוק היטב את מה שאת מכנה "דיכאון קל", שהביא אותך לאותו ערב בו שתית, שכבת עם בחור אחר וכעת יש לך רגשי אשמה כבדים, שאכן אפייניים למצב של דיכאון לא ממש קל. אם את מעריכה שחברך יעזוב אותך בגלל מעידה חד-פעמית, הקשר ראוי לבדיקה גם הוא, אך בראש ובראשונה הייתי מציע לך לפנות לטיפול אישי בדיכאון שלך, כאשר ההמלצה היא לשלב פסיכותראפיה (טיפול ע"י שיחות) וטיפול תרופתי (שיותאם לך ע"י פסיכיאטר). עם חלוף השלב החריף של הדיכאון, המלווה עתה גם הרהורים על המוות, ייתכן שניתן יהיה להסתפק בשיחות. מדברייך עולים רגשי אשמה כבדים מאוד ומעין צורך להיענש העולה בקנה אחד עם הדיכאון הראשוני שהוביל לאירוע ההוא. לכן מומלץ לפנות לטיפול ויפה שעה אחת קודם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין