בעיה

שלום, כתבתי לך על הבעיה שמציקה לי בחברה שמכתיבה את חשיבתנו, אני מניחה שחלק גדול מזה גם מופע מהחרדה שלי אני בכתה י"א בת 16 ,בחופש של החודשיים כאשר לא הייתה לי שום מסגרת ועברתי הרבה מצבים לא קלים בחיי היומיום מאוד מאוד התבגרתי ,הגעתי באמת ליכולות שכליות שאני לא ידעתי שקיימות בתוכי ,הייתה לי שליטה ומודעות מאוד חזקה בעצמי. (תמיד הייתי יותר בוגרת מאחרים במובן כלשהו) לפתע הגעתי לבית הספר והרגשתי ממש לא שייכת לשם, המורים ישר הניחו שכולנו תלמידים במילה פשוטה מטומטמים ,ילדותיים שעוד לא הגיעו לשום סוג של תובנות בחיהם אם בכלל אם יודעים מה זה. אני יושבת שם וגם לאט לאט מתחילה לחשוב שאני ככה ,ואולי אני לא בסדר שאני מבינה יותר, זאת שטיפת מוח. השאלה שלי זה איך מתעלמים מהחשיבה המוטעית הזאת שהחברה מציבה לנו ללא תנאי?

שלום ק', מורה הניצב מול כיתה שלמה חייב להתאים את עצמו לרמה הממוצעת שלה ואין ביכולתו להתייחס למקרים יוצאי-דופן לשלילה או לחיוב. מפנייתך משתמע שחשוב לך להיות חלק מהכלל, ולא משנה עם רמתו של כלל זה נמוכה משלך. הייתי מציע לך לזהות את כישורייך ונטיותייך האינדיבידואליות ולנסות לחשוב על דרכים לשמור עליהן ולטפח אותן בינך לבין עצמך. בחלק תוכלי בוודאי לשתף את חברייך הקרובים ועם רוב חברייך תיאלצי לקיים יחסים שיטחיים יותר, כמו שכולנו עושים, תוך התייחסות למכנה המשותף, הנמוך לפי דברייך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין