האם אוהבים אותי?

לד"ר רובינשטיין שלום, בעבר יצאתי עם כל מני אנשים שחלקם אהבו את המראה שלי וחלקם לא... אבל הרוב היו אלו שלא אהבו את המראה שלי עד היום היו לי 4 חברים... הראשון היה כשהיתי בגיל 15 והוא היה בגיל 24 אבל זה סיפור ארוך שאני לא יכנס אליו עכשיו.. אבל רק אני יכולה להגיד שהוא סתם ניצל אותי. החבר השני שהיה לי היה גדול ממני בשנתים ונפרדתי ממנו רק בגלל שההורים שלו חשבו שאני מכוערת ולא נתנו לו לצאת איתי והציבו לא אולטימטומים וכאלה מה גם שהוא רצה שאני ישתנה בשבילו וזה דבר שפגע בי מאוד... החבר השלישי אהב אותי אבל היה אובססיבי מדי וגם הבהורים שלו לא ממש אהבו אותי והחבר הרביעי בכלל ניצל אותי וההורים שלו גם לא אהבו אותי בכלל ונראה לי שהוא רצה אותי רק בשביל הסקס... כיום יש לי חבר חדש שאיתו הכל טוב והורים שלו אוהבים אותי והכל ונורא כיף לי איתו הבעיה היא שלפעמים אני לא מאמינה שהוא אוהב אותי וגם ההורים שלו בגלל כל הדברים שספרתי איך אני יכולה לדעת מה הוא חושב באמת ואיך אני יכולה להתגבר על הבעיה שלי?

שלום חן היקרה, נראה לי שהרבה טמון המשפט הסיכום שלך שמתחיל ב "לפעמים אני לא מאמינה" את צריכה להאמין שמסוגלים לאהוב אותך לפני שתוכלי להרגיש שאוהבים אותך, את בת עשרים וארבע וכבר היו לך ארבעה חברים, כנראה שיש מה לאהוב בך והרבה כבר גילו את זה, נשאר רק שאת תגלי את זה גם. ועוד הערה, למה כל כך חשוב לך שההורים של חבר שלך יאהבו אותך? אולי כל הבעיה מתחילה בהורים שלך?

שלום חן, מתיאורייך עולה שאת מאוד לא אוהבת את עצמך ואת "מחפשת" סימנים שיעידו על כך שאחרים לא אוהבים אותך. גם כשנראה לך שהכל בסדר עם החבר הנוכחי, את מרגישה צורך "לצבוט" את עצמך שמא החלום הטוב הזה ייגמר. העיסוק ביחסם של הורי חברייך אליי נראה לי מופרז ואני תוהה אם הוא אינו משקף רצון לחפש משפחה אחרת/נוספת. מקור הדברים, כתמיד, הוא במשפחה שלך וייתכן שתרצי לשקול לפנות לטיפול אישי כדי לברר את יחסייך עם עצמך, עם הורייך ואת השלכותיהם על יחסייך הבין-אישיים בכלל ועם גברים בפרט. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין