ספקות בנוגע להמשך טיפול

שלום הייתי בטיפול במשך 9 חודשים. אחרי 9 חודשים החלטתי לעשות הפסקה מסיבות כלכליות וגם בשל העובדה שהרגשתי שזה כבר לא עוזר לי. המטפלת שלי לא אהבה את רעיון ההפסקה וניסתה לשכנע אותי לא לעזוב בתואנה שזה ילדותי וחסר אחריות ושאני עוזבת באמצע תהליך. הרגשתי שהיא ממש מפעילה עלי לחצים. בסופו של דבר לא נכנעתי ללחציה ועשיתי את ההפסקה. נשאר לי טעם לא טוב ממנה למרות שהיתה ביננו כימיה והיא מטפלת מצויינת בעיני. לא אהבתי את הדרך שבה הגיבה לרצוני לעזוב. לאחר חודשיים שמצבי הכלכלי קצת השתפר ונוצרו קשיים בקשר הזוגי שלי החלטתי להקל על עצמי וקבעתי איתה פגישה עם הרבה היסוסים. אמרתי לה בפגישה שאין ביכולתי להמשיך בטיפול אינטנסיבי(אחת לשבוע) מבחינה כלכלית ואני מעוניינת בייעוץ. היא ניסתה לשכנע אותי שאני צריכה טיפול ולא ייעוץ ובמהלך כל הפגישה הביעה את דעתה בנושא. קבענו או יותר נכון היא הובילה לזה שנקבע 4 פגישות ייעוץ למשך החודשיים הקרובים. לא מצא חן בעיני להתחייב אבל הסכמתי. עכשיו אני מתחרטת כי לאחר מחשבה לא נראה לי כי הפגישה איתה עזרה לי. השתכנעתי שאולי (גם לא בטוחה)טיפול היה יכול לעזור יותר. בכל מקרה אין בכוונתי כרגע לעשות טיפול כי אין ביכולתי לממן את זה ויש לי הרבה ספקות לגבי ההמשך. שאלתי היא: איך אפשר לדעת מה הזמן המתאים להפסיק טיפול? כאשר הפסקתי הרגשתי כי זה הזמן וכי יש לי מספיק שליטה על חיי וכי אינני זקוקה לה, האם זה לא מספיק? ההרגשה האינטואיטיבית שלי? האם דרך התנהגותה כאשר הודעתי שאני רוצה לעשות הפסקה בטיפול היתה נאותה? תודה מראש, רונית

שלום רונית, הדרך שבה פעלה המטפלת שלך מקובלת מאוד ואף יש לה גיבוי נרחב בספרות המקצועית. גם עכשיו את מעידה על כך שאת חושבת שטיפול יכול היה לעזור לך. עם זאת, אני אישית ער להתנגדות ששמירה על המסגרת הטיפולית עלולה לעורר התנגדות במטופל, בעיקר כשמעורב כאן עניין כלכלי גם מבחינת יכולתו של המטופל וגם מבחינת האינטרס של המטפל. לכן, אני אישית קבעתי לעצמי כלל לפיו אינני משכנע מטופלים להמשיך בטיפול ואינני משכנע אותם להפסיק את הטיפול. לא הייתי מסיק מסקנות מהשיחה האחת שהתקיימה לאחר שחזרת, משום שלפחות בחלקה כבר היית מלאת התנגדות לניסיונות השכנוע של המטפלת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין