פרידה לא מובנת...

שלום, אני בת 18 ויש לי חבר שאנחנו יחד כבר שנה וחצי. אתמול דיברנו בטלפון ואיכשהו הגענו לזה שאני רוצה לעשות דיאטה (שוב), זה בא לי כל פעם ב..., אז חבר שלי אמר לי שמה זה כיף להתמודד עם הבעיות שלי, אז שאלתי אותו למה הוא מתכוון, ואז הוא אמר לי שאין לי באמת דברים שמטרידים אותי, אני לא חושבת על כלום, כלום לא מעניין אותי ואני ריקה. קיבלתי מאוד קשה את הדברים והוא המשיך להגיד לי שזה מטריד אותו ולא טוב לו. לא טוב לו לשבת בבית קפה ושאני שותקת. ראוי לציין שבעוד כשבועיים אני מתגייסת ושלשום הסתיימו לי כל הבגרויות. זו תקופה ממש קשה בשבילי שאני מרגישה כמו עלה נידף ברוח, שיימתי עם הבגרויות ועכשיו אני נכנסת למסגרת כל כך חדשה, שאני לא יודעת כלום על איך מה למה וכמה. המשכנו לדבר, ושאלתי אותו אם הוא רוצה להפרד, אז הוא אמר שהוא לא יודע, וכששאלתי אם הוא אוהב אותי, אז הוא לא ענה לי אבל אחר כך הוא אמר שלא, הוא אמר שאני לא מגרה אותו אינטלקטואלית (!). התחלתי לדבר בצורה מבולבלת כי לא האמנתי שדבר כזה נפל עליי על הדברים שעוברים עליי ושאני רוצה שהוא יהי איתי בכל הזמן הזה, הוא אמר לי שהוא מצטער אבל הוא לא רוצה. הוא בן אדם עם מצבי רוח ומצב נפשי רעוע משהו. הוא רוצה לצאת מהצבא, לא טוב לו שם. הוא הרבה דיבר איתי על שאין טעם לחיים שלו ושהוא הרבה פעמים חושה על להתאבד. יום לפני השיחה המדוברת, דיברתי איתו והוא היה כל כך מאושר, אין מילים בפי לתאר כמה מאושר הוא היה. הוא אמר לי שזו הולכת להיות שבת טובה, כי הוא סוגר אותה, ושביום ראשון הוא חוזר הביתה לאנשים שהוא אוהב. הוא יראה אותי, את חברים שלו. הוא היה כל כך מאושר ופתאום באה התהפוכה יום למחרת. אני לא מצליחה להבין את זה. פעם כבר, לפני שנה בערך הוא גם נפרד ממני, הוא אמר שהוא לא רוצה את המחוייבות של להתקשר למישהי כמה פעמים ביום ועוד דברים כאלה, לאחר מכן, הא בא אליי ואמר לי שהוא דפוק, שהוא היה לבד והיה לו משעמם והוא ניפח לו את הראש עם מחשבות ומרוב שכל כך טוב לו, הוא חיפש משהו רע ודפוק. הזכרתי את האירוע הזה, כי אני חושבת שגם עכשיו קורה לו משהו דומה, אבל אני לא יודעת כי הוא לא התקשר אליי כבר מאתמול. אני הגעתי למסקנה שאני לא הולכת לוותר עליו. אני אוהבת אותו, הוא משלים אותי ואני משלימה אותו. אנחנו כל כך טובים ביחד ומאושרים ואני לא הולכת לוותר על כל זה, אני לא הולכת לזרוק את החצי השנה הטובה ביותר שהיתה לי ככה סתם. בבקשה תעזרו לי אני כל כך מבולבלת, בוכה כל הזמן, ורוצה שתנסו אולי להסביר לי מה קורה כאן, או מה הדבר הנכון לעשות. תודה רבה!

שלום לילית, מתיאורייך מתקבל הרושם שבשלב זה לכל אחד מכם, לך ולחברך, יש כעת יותר מדיי קשיים מכדי להתפנות לצרכיו של הצד השני. את מבטאת כנראה את המחאה שלך בצורה עדינה יותר ממנו והוא אמר את הדברים בצורה בוטה. אני יודע שהאידיאל הרומנטי הוא שבני הזוג יהוו אוזן קשבת אחד של האחר, אך כנראה שניכם נעולים בתוך הבעיות שלכם כרגע ואינכם מסוגלים לעשות זאת. מעבר לכך, מטענותיו של החבר מתקבל הרושם שאת מאוד לוחצת עליו למרות שהוא כנראה זקוק לך. גם האמירה שבשום אופן לא תוותרי עליו היא אמירה מאוד לוחצת ומעידה על נטייתך לכפות את עצמך עליו. עצתי לך היא לשמור על מרחק גדול יותר ממנו, לאפשר לו הרבה יותר מרחב מחיה ואולי לנצל את המרחב הזה כדי להתפתח בעצמך ולתת לו הזדמנות להרגיש שאת חסרה לו ושיש לו למה להתגעגע. יש לי הרגשה שכך הוא יעריך אותך ואת הקשר ביניכם הרבה יותר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

טוב, כל מה שכתבתי שלשום הוא כבר לא רלוונטי בכלל. דיברנו והוא הבהיר לי טוב מאוד שהוא לא רוצה עכשיו קשר, מחוייבות, הוא לא רוצה להיות כבול. הוא רוצה להכיר אנשים אחרים, להרגיש את התשוקה הראשונית, ואת הריגוש. הוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר, ואין לי הרבה מה לעשות מאשר לקבל את זה. הוא גם אמר שהוא רוצה מישהי שמתפלספת, כי הוא אוהב לדבר ולדבר ולדבר על הכל, כלומר מישהי יותר אינטיליגנטית, וגם את זה אין לי ברירה מאשר לקבל. אחרי השיחה אתמול, היתה לי תחושה של כאב מהולה בקורטוב של הקלה, וזה מה שגרם לי לתהות האם אני אוהבת אותו או שמא התרגלתי אליו... הוא בצבא והכל קרה בטלפון, ואתמול דיברנו ואמרתי לו כל כך הרבה דברים שאני מתחרטת עליהם. ביקשתי שהוא יבוא היום, כי היום הוא חוזר, אבל עכשיו אני לא בטוחה שאני רוצה לראות אותו. אמרתי לו שאני רוצה שהוא יבוא איתי לבקום ביום הגיוס שהוא ידבר איתי בטירונות, וגם על זה אני מתחרטת. אמרתיח לו שאני רוצה לישון איתו במיטה עוד לילה אחד, ועל זה אני ממש מצטערת. אני כל כך מבולבלת, אבל מתחילה להתגבר, אני מקווה... מה דעתך לגבי כל מה שקרה?