הפרעה סכיזואידית-לגידי

גידי, שלום, קראתי את הכתבה שלךעל הפרעה סכיזואידית, ונראה לי שאני סובלת מכזו. באמצע שנות העשרים שלי לאחר שנים של קשיים בלתי נסבלים, קונפליקטים בין צורך עז בקשר לפחד ממנו- חוויתי קשר כולל חרדות איומות- ובעקבותיו חלה אצלי התכנסות של כל האישיות פנימה. מזה מספר שנים שאיני חווה צורך בקשר עם בני אדם, וקשרים אלו שטחיים. ברצוני לציין שלא קיבלתי פידבקים מהסביבה הקרובה שמשהו בי השתנה לרעה, אך אני יודעת שאיני מסוגלת לאינטימיות. האם מהתיאור שלי נשמע לך שאיבחנתי נכון את מצבי? האם ניתן לטפל בהפרעת אישיות כזו? מה המטרות ומה אמצעי הטיפול? עד כמה ניתן להתגבר או להשתפר (אם בכלל)? המון תודה, רחל

שלום רחל, ראשית, אני מוצא צורך להזהיר אותך ואת יתר הגולשים מפני אבחון עצמי, בעיקר של הפרעות נפשיות. הייתי אומר שאפילו אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש אינם יכולים לאבחן את עצמם כי לאף אחד מאיתנו אין את היכולת להסתכל על עצמו לגמרי מבחוץ. פרט לכך, התחושה הפנימית ולא האבחנה המקצועית היא הקובעת לגבי פנייה לעזרה מקצועית. מהמעט שתיארת קיים בך צורך למגע עם אנשים ולכן לא מדובר בהפרעת אישיות סכיזואידית אלא בדיוק כפי שהגדרת יפה כל כך, בהתכנסות פנימה בצורה דיכאונית לאחר שניסיונותייך ליצור קשרים עם אנשים הסבו לך כאב. לא אחת קורה שלאחר תקופה ארוכה של חרדה האדם מפתח דיכאון. המלצתי לך היא לפנות לטיפול מקצועי, תחילה אינדיבידואלי, ואולי בהמשך ניתן יהיה לשלב בו טיפול קבוצתי כדי שתוכלי לקבל משוב מחברי הקבוצה על התנהגויות שאולי מקשות עלייך להתקרב לאנשים ולאנשים להתקרב אלייך וזאת במסגרת מוגנת ואותנטית. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין