אמור לי מי אתה...

שלום ד"ר רובינשטיין - אבקש לשאול שאלה, אולי מוזרה, אולי קטנונית ואולי מהותית. לי היא חשובה. אני כ-3 שנים בטיפול פסיכותרפי פרטי אצל מטפלת שהיא ד"ר בהשכלתה. מיום היכרותי עמה, היא מעולם לא הציגה את עצמה בפניי. את שם משפחתה "גיליתי" מחברה שהמליצה עליה + מהשלטים ומכרטיסי ביקור. את שמה הפרטי לא ידעתי תקופה ארוכה (אגב, גם חברתי שטופלה על-ידה אינה יודעת מה שמה הפרטי...!!!). בשלב מסוים, בעקבות מעבר לחדר אחר, היא תלתה שלט פנימי עם שמה המלא. כך עשינו "היכרות" בינינו! יש לציין כי שמה אינו מופיע במדריכי הטלפון, ב-144, ברשימות פסיכותרפיסטים וכו'. כמו כן - בכל מסמך שבו פרטיה מופיעים נכתב רק ד"ר + שם משפחה. למעשה, אין דרך "לדעת על קיומה" ו"על זהותה" אלא אם קיבלת את הטלפון + כתובת מרפאתה ממטופל שלה. בפגישה האחרונה הפניתי את תשומת לבה לכך. אמרתי לה שלעתים אני מרגישה שהיא זרה לי או שיש מרחק בינינו. אמרתי לה שאני מניחה שהבסיס לתחושתי הוא בעיקרו סובייקטיבי, אך יחד עם זאת יש "גרעין" קטן של אמת - אינני יודעת מה שמה, איני יודעת כיצד לפנות אליה, איני חשה בנוח בנסיבות אינטימיות ומשמעותיות להשתמש כל הזמן ב"את" (אגב, פעם שאלתי אותה איך מטופלים אחרים פונים אליה, והיא ענתה לי "איך שהם רוצים..." (?!) ). תגובתה לדבריי - אני מתעסקת בפרטים לא רלבנטים, מטעינה אותם במשמעויות, ורואה את השלילי שבכל דבר. לדעתי אני צודקת. הצגת שם פרטי זה א"ב ביחסי אנוש, בטח במקום שבו אתה אמור לבנות אמון, להיות כנה ולהרגיש בטוח. אע"פ שאני מעריכה את כושר הניתוח שלה, נראה לי שהפעם היא טועה. מאחר שאין לי מדד להשוואה רציתי לשאול אותך - ואת אנשי הפורום - האם אתה - כמטפל בעל תואר III - "מעלים" את שמך הפרטי ? דורש שיפנו אליך רק בשם "ד"ר רובינשטיין" כמו רופאים בקופ"ח ? האם זה עניין מהותי, כפי שאני סבורה, או שאני קטנונית. אנא עזור לי... תודה.

שלום עלמה, את נוגעת בשאלה חשובה מאוד ואת בהחלט לא קטנונית. בימי הפסיכואנליזה האורתודוכסית הושגם דגש על ההיבטים התוך-אישיים של המטופל והאנאליטיקאי עשה אפילו מאמצים להיות פרשן ניטראלי ואובייקטיבי המעורב פחות ככל האפשר מבחינה רגשית. ביטוי מוחשי לכך נמצא בעובדה שבאותם ימים המטופל שכב על ספה והאנאליטיקאי ישב מאחוריו, כך שהוא יהיה אנונימי ככל שניתן כלפי המטופל שהיה אמור לראות בו "לוח ריק" עליו הוא משליך את משאלותיו המודחקות. דרך ארוכה מאוד עברה הפסיכואנליזה מאז וכיום כמעט ואיננו רואים טיפולים כאלה. הגישות המודרניות יותר בהחלט מעודדות התייחסות להיבט הבין-אישי ולא רק להיבט התוך-אישי ועקב כך, המטפל והמטופל יושבים פנים אל פנים והקשר שנוצר ביניהם משמש אמצעי חשוב להבנת קשייו של המטופל. האנונימיות הקיצונית שבחרה בה המטפלת שלך נראית לי מוזרה. אם היא במקרה רופאה פסיכיאטרית, ניתן אולי להבין זאת על רקע הנורמות הקיימות בקבוצה מקצועית זו, שבה המטפל הוא בראש ובראשונה רופא ואז גם האנלוגיה לרופא בקופ"ח במקומה. בקשרים בין מטופלים ומטפלים ממקצועות אחרים (פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאלים קליניים) בהחלט מקובל לקרוא למטפל בשמו הפרטי. בכל מקרה, התייחסותך לעניין אינה מעידה על ניסיון לפרוץ את הגבולות והיא לגיטימית ביותר. לעומת זאת, התייחסותה של המטפלת תמוהה. אני משער שבשורה התחתונה תצטרכי לקבל אותה כמות שהיא ולשאול את עצמך האם למרות זאת היא עוזרת לך ואם כן, האם את יכולה "לחיות" עם המגבלה הזו שלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

ד"ר רובינשטיין בוקר טוב, מודה לך מאוד על התשובה. חן-חן, עלמה.

עלמה, שלום טיפול פסיכתרפי הוא מעין ביקור אצל החובש לטיפול בברך עם שריטה, אחר כך ממשיכים בענייני חולין עם משפחה, זרים, מכרים, עבודה וכו' טיפול - רצוי שישקף את מה שקורה באמת בחברה "בחוץ". את צודקת 100% שהיה נחמד ו"רגיל" לו המטפלת היתה מציגה את עצמה בשמה הפרטי. אני לא יכול להיות אחראי על התנהגותה של המטפלת, ואם היא נעלבת ועונה תשובות מתחמקות ותמוהות, זכותה, וזכותה להיעלב ולנהוג כרצונה. זכותה לא מעיבה עליך ולא מבטלת את זכותך לרצונותיך. ************************************************** הנקודה היא אם את חושבת שבחברה הפתוחה, קיים הדיאלוג הפשוט, שובר הקרח "נעים להכיר, עלמה, ושמך...?". אולי גם את יכולה *לדרוש ולקיים* דבר דומה? ************************************************* את יכולה להסתכל למטפלת בגובה עיניה ולשאול אותה כשוות זכות מה קורה במישור הזה,זה מצריך אומץ. לא אומר לצאת למלחמה, אלא קצת אסרטיביות, ש"שני הצדדים מנצחים בשיחה". לסיום, פתגם: "אף אחד לא יכול להשפיל אותו בלי ההסכמה שלו". בהצלחה בטיפול והעלאת הנושא עם המטפלת.