חוסר מנוחה

שלום רב. ההתנהגות של החבר שלי מתאפיינת בהתפרצויות זעם לא ברורות וחסרות פורופורציה (גם כלפי), כעס מתמיד על העולם ועל דרך חייהם של אחרים ביקורת מוגזמת ובלתי פוסקת כלפי עצמו וכלפי הסביבה וחוסר שקט באופן כללי. כמו כן הוא סובל מבעיות פיזיות כגון: משהו שנראה רק כפסוריאזיס בכפות הידיים והרגליים, אך לא אובחן בוודאות כפסוריאזיס וסוג של התקפי אלרגיה שלא הצליחו לאתר את מקורה. יש לי תחושה שכל הבעיות הללו גם יחד נובעות ממצוקה נפשית כל שהיא אך אינני בטוחה. האם תחושותי נכונות ואם כן למי צריך לפנות? (הוא מוכן לקבל טיפול ומכיר בקיום הבעיה) תודה.

אלמונית שלום: מהרבה ניסיון, ובעיקר משבע שנות לימודיי בתחום הפסיכולוגיה,את מכניסה ראש בריא למיטה חולה. היום אתם רק חברים בלי שום מחוייבות לילדים משכנתא או מיסים,וכבר הוא מגיב כך,חשבת מה עלול לקרות כאשר באמת תזדקקי לו לידך כשאת זאת שתהיי לחוצה עצבנית או בצרה? מאוד חשוב להבין שאדם כזה עם רמות כעס כל כך גבוהות יכול לגרום לך רק רע בחיים ולא רק לך אלא לכל הסובבים שלו ושלך ,בכל פורום את תדאגי שמשהו לא יכעיס אותו,וכאשר יהיו לכם ילדים משותפים המריבות יהפכו להיות הרבה יותר מרציניות ואז כבר יהיה לך קשה מאוד לתקן דברים. אז במקום לחשוב איך לדאוג לו ,תחשבי איך לדאוג לעצמך ולעתידך.

שלום אלמונית, לפי תיאורייך, חברך סובל מהפרעה משולב של דיכאון וחרדה (או ממה שהיה פעם מכונה "דיכאון אגיטטבי (רגזוני)". פסוריאזיס היא אחת המחלות הפסיכוסומטיות המובהקות, שמצבי לחץ תורמים מאוד להיווצרותה ולהישארותה. אני שמח לקרוא שהחבר מוכן לקבל עזרה מקצועית ומציע שהוא יפנה קודם כל לרופא פסיכיאטר כדי להרגיע את הסימפטומים ובהמשך לטיפול פסיכותרפויטי (שיחות) שיעזור לו להבין את מצבו ולמצוא דרכי התמודדות, כך שלאורך זמן יהיה תלוי פחות בטיפול התרופתי. קראתי את תגובתה של פזית, ואני חושב שהחלטה על המשך הקשר צריכה להיות תלויה בהיסטוריה של הקשר ביניכם עד כה וברגשותייך כלפי חברך. הדבר היה שונה אילו היה מדובר, למשל, בסכיזופרניה שיש לה בסיס גנטי מובהק והיא עלולה לעבור בתורשה לילדים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין