ניתוק מהמשפחה

לד"ר רובינשטיין שלום, רציתי לדעת האם ייתכן שמטפל ייעץ למטופל שלו כחלק מתהליך הריפוי לנתק כל קשר ממשפחתו. האם זו שיטת טיפול מקובלת במקרים של בעיות משפחתיות (לא אלימות ולא התעללות!), או שזה נחשב לא אתי והפסיכולוג עושה דבר שלא ייעשה? תודה, חוה

שלום חוה, כמובן שאוכל להתייחס לשאלה רק באופן כללי, משום שאינך מציינת כל פרטי רקע. שאלתך נקראת כשאלתה של אם שהמטפל המליץ לבנה להתנתק ממנה באופן פסיכולוגי ולצורך כך הומלצה התנתקות פיזית. אם מתעקשים לאמץ תפיסה כוחנית לניתוח המצב, זה אכן עלול להיראות "לא הוגן", "לא מוסרי", או "לא אתי". אלא שלא כך הם פני הדברים. טיפול אינו עוסק במוסר ברוב המקרים. הוא עוסק בטובת המטופל. לעיתים טובת המטופל מחייבת שבירת דפוסי קשר פתולוגיים עם משפחת המוצא. בכך אין לומר שאחד הצדדים הוא פתולוגי בפני עצמו, אלא שנוצרו יחסים לא בריאים, אשר לפעמים כדי לתקנם הדרך היחידה כוללת ניתוק פיזי לזמן-מה על מנת להגיע להפרדה, לא לניתוק, פסיכולוגי. כאשר הגבולות בין ההורה לילד מטושטשים מאוד, הוא אינו יודע מה רצונותיו ומה רצון הוריו, אינו יכול להבדיל בין השניים וחי אצל הוריו ותלוי בהם, למשל, הדבר עלול להקשות עד מאוד על התהליך. על כן, במקרים מסוימים הפרדה פיזית עשויה לעשות לתהליך ההתבגרות התקינה של המטופל ויותר מאוחר הוא יכול לחזור למשפחתו, לאו דווקא למגורים אצל משפחתו, כאדם עצמאי, כיחידה נפרדת ולא כשלוחה של אימו, נניח. הוא הדין לגבי קשרים הרסניים בין בני זוג. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין