פנייה לד"ר רובינשטיין

שלום ד"ר רובינשטיין, רציתי לשאול אותך מה דעתך על ארוע שקרה לי ביום ו' האחרון כשבאתי לטיפול. אני הודעתי לפסיכולוג שלי בטלפון (למשיבון) על ביטול פגישה בסוף החודש והגעתי ביום שישי לפגישה כמו בכל שבוע. הוא הבין כנראה שביטלתי את הפגישה ביום שישי האחרון וזימן מישהי אחרת לאותה שעה. כשהגענו שתינו קרא לי לחדרו ואמר לי בפנים לא הכי סימפטיות: "את לא אמורה להיות כאן היום", אמרתי שביטלתי את התאריך של סוף החודש והוא ניסה לטעון שביטלתי את התאריך של אותו יום. הוא לא התנצל על אי ההבנה שקרתה ורק אמר: "אני לא יודע מה להגיד לך", מצפה שאעשה לו את החיים קלים. אני יצאתי בכעס והפטרתי שזה כבר לא משנה כי "אנחנו בשלבי סיום", וזאת משום שיש בינינו קצת חיכוכים בתקופה האחרונה סביב הנושא שהוא אינו מסוגל להכיל את הכעס שלי (על העולם, לאו דווקא עליו). כנראה שזו היתה ההזדמנות לה חיכה כדי שאתייאש ממנו כליל ואעזוב וכך באמת קרה. השארתי לו הודעה במשיבון ואמרתי שהרגשתי מושפלת, ושאין טעם שאבוא שוב. הוא צלצל אלי, ואמר שהוא סבור שזה לא רעיון טוב, ושגם אם בכוונתי לסיים את הטיפול, הוא מבקש שאבוא בכל זאת לפגישה אחת נוספת. ניסיתי להסביר לו שמה שפגע בי זה לא בזבוז הזמן (שכן הוא נמצא בירושלים ואני מגיעה מת"א כך שבזבזתי 5 שעות ביום שישי על פגישה שלא התקיימה, בנוסף לחמישים שקלים על נסיעות) אלא דווקא העובדה שהוא לא התנצל והודה באפשרות שאולי טעה. גם בטלפון הוא המשיך לטעון שהוא עדיין לא בטוח שהוא צריך להתנצל, דהיינו , סירב להודות בכך שייתכן והטעות היא שלו. אני אגיע לפגישה השבוע אבל אני מלאה בתחושות אכזבה ותסכול, נוסף על תסכול ארוך שאני מרגישה מטיפול פסיכולוגי באופן כללי וממנו בפרט. מצד שני, הוא גם הפסיכיאטר שלי, ואני זקוקה לו בעניין התרופות, ובכלל מפחדת להישאר ללא תמיכה רגשית כשאני עומדת לפני פיטורים, ובמצב לא קל. אין לי אנרגייה נפשית לחפש מטפל אחר, ונראה לי שבשלב כזה או אחר, כולם פשוט מאכזבים בדקויות הקטנות. סליחה על המכתב הארוך, תודה על התשובה

שלום מאיה, קודם כל, זו אכן חוויה מאוד לא נעימה לנסוע מרחק כזה מעיר לעיר לפגישה שלא התקיימה. זה מכעיס גם אם הטעות שלך ואני מבין את הכעס על המטפל, שמאוד חשוב לך שיודה בטעותו ויתנצל. עם זאת, את מציינת שקשה לו להכיל את הכעס שלך על העולם בכלל ומכאן אני מבין שאת מלאה כעס באופן כללי. זה, כמובן, לא פוטר את הצד השני מחלקו באי-הבנה כזו או אחרת, אך תסכולים כאלה הם חלק מהחיים, שאנשים מסוימים פגיעים אליהם יותר ואחרים פחות. אכן חשוב שתלכי לפגישה, גם אם זו תהייה שיחת סיכום, כי אחרת תרגישי מגורשת. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ד"ר רובינשטיין, תודה על תשובתך המהירה. אודה לך אם תתייחס גם לדברי האחרונים בפנייה הראשונה - מטפל זה הוא גם הפסיכיאטר שלי - אז במידה ואני מפסיקה את הטיפול הפסיכולוגי איתו - מה קורה איתי מבחינה זו? ומה עם הפחד שלי להישאר ללא תמיכה רגשית? האם יש מקום לתקן את היחסים שלי עם המטפל, או שאולי לא כדאי כבר להתאמץ? ובכל מקרה, גם אם אני מגיעה לפגישה השבוע, אני עוזבת אותו מלאה תסכול, כעס ואכזבה - אודה לך אם תתייחס לפן הזה של סיום הטיפול. אני מרגישה שאני עוזבת מלאת כאב ומאוד פגועה - כיצד אוכל להקל על עצמי? תודה רבה מאיה

אולי זו הזדמנות לשנות פסיכיאטר. מבחינת התרופות, כל פסיכיאטר יוכל לרשום לך את התרופות אליהן את רגילה. פסיכיאטר אחר יציע אולי אפשרויות אחרות - מוצלחות יותר. ואולי זו גם הזדמנות למצוא מטפל קרוב יותר למקום מגורייך. ואולי בכלל מטפל שאינו רופא (פסיכיאטר) אלא מטפל בעל הכשרה בטיפול פסיכולוגי. פסיכולוגים, בנגוד לפסיכיאטרים רבים, מעדיפים שיטות טיפול שמונעות שימוש בתרופות שגורמות לתלות.