חברתי האהובה בדיכאון

שלום רב בחודשיים האחרונים חברתי נמצאת במצבי-רוח דיכאוניים.עד לפני כ-3 חודשים היא לקחה כדורים (שקיבלה מהפסיכיאטר שלה) במשך כשנה.כמובן שההפסקה נעשתה בהדרגה. בחודש הראשון היא היתה בסדר גמור למעט תופעות של צמרמורות שידענו שיעברו. בתקופה האחרונה היא נמצת בירידה כמובן והגיעה למצב שבו היא לא "אותה בחורה" שהיכרתי. יש לציין שבאותה תקופה בדיוק היא עברה תפקיד חדש בעבודה והיה לה לחץ נוראי.בנוסף יש לה בעיה עם משפחתה (הוריה גרושים) שמציק לה מאוד ונגרר הרבה זמן. יש לציין שהתופעות הדיכאוניות שיש לה עתה הן פחותות בהרבה מהמצב בו היתה נתונה לפני כשנה וחצי. אז היא לא אכלה וירדה למשקל של 40 קילו לא ישנה כמו שצריך ולא עבדה. כיום היא עובדת , אוכלת וישנה כמו שצריך. לפני כשבוע היא ביקשה לעשות הפסקה בקשר שלנו כי היא חושבת שהיא צריכה להיות לבד בתקופה הזו.(לדעתי זו טעות אבל אני מכבד את זה) היא טוענת שהיא קצת מבולבת ואכן בתקופה האחרונה היא נמנעת מלהגיד לי שהיא אוהבת אותי ,והסקס לא כמו פעם. היא אמורה להתחיל ייעוץ פסיכולוגי בשבוע הבא . אני יוצאים כ 10 חודשים ,מסתדרים מצוין אוהבים מאוד אחד את השני (למרות הדיכאון שלה היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל לא יכולה לאהוב את עצה לכן קשה לה להראות לי את אהבתה) כיצד עלי לנהוג?? למה התופעות חזרו?? האם פסיכולוג מספיק או שיש לחזור לכדורים?? תודה ניר ניר

שלום ניר, הייתי מציע להפריד בין שתי בעיות: (א) הדיכאון ממנו סובלת חברתך ו-(ב) הקשר הזוגי שלכם. נראה לי שחברתך מתמודדת עם הדיכאון שלה, היא פנתה בעבר לקבלת עזרה מקצועית והיא עושה זאת גם כעת. אני בטוח שאם הפסיכולוג שיקבלה לטיפול יחשוב שיש צורך בכך, הוא יפנה אותה לרופא פסיכיאטר לשם חידוש הטיפול התרופתי. בעיה נפרדת היא הקשר הזוגי ביניכם. חברתך ביקשה פסק-זמן ממך, וזה דורש בירור בהקשר הזוגי. אני משוכנע שאתה דואג דאגה כנה לחברתך, אך קיים בי חשש שמא אתה מבין גם את הבקשה לפסק-זמן כחלק מהדיכאון שלה. אתה רואה את הדחייה שלה אותך כחלק מבעייתה. אפשר, אולי, לקבל את הירידה בחשק המיני כסימן לדיכאון, אבל בפירוש לא את העובדה שהיא חדלה לומר שהיא אוהבת אותך ואתה מציין זאת כאילו זה היה עוד אחד מסימני הדיכאון, ובכך אתה מוציא את עצמך מהתמונה ואינך רואה איזה חלק עשוי להיות לך בתמונה הזוגית, שגרם לחברתך לקבל החלטה כזו, שגם אנשים שאינם סובלים מדיכאון כלל ועיקר מקבלים אותה. גם את ההחלטה עצמה אתה רואה כטעות שלה. השאלה היא מה זה עושה לך? חברתך, לבד מהיותה דיכאונית, היא אדם בוגר שנראה שהוא יודע לקבל החלטות, ואני מציע שתשים לרגע את הדיכאון שלה בצד ותדבר איתה "בגובה העיניים" ותנסה לברר את סיבת ההתרחקות ואת הכוח שאולי אתה שואב מהדיכאון שלה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין