חבר חדש

אני בת 22, יש לי חבר כ-3 חודשים שגדול ממני במספר חודשים. ויש לי כמה התלבטויות: הוא עשה הרבה "טעויות" מבחינתי כבר מהתחלה. ואני כל הזמן נותנת צ'אנס – אני לא יודעת אם זה בגלל שאני חושבת שיש לו "פוטנציאל" להיות משהו באמת באמת טוב, או שאני פשוט לא רוצה להיות לבד כרגע - אני בתקופה לחוצה של לימודים... הטעויות הן למשל: חוסר אחריות לגבי אמצעי מניעה – דבר שהוא לא ידע להסביר כשדיברתי איתו על זה (אמר שנסחף...), וזה הביא אותי לא לסמוך עליו מהתחלה ולחכות עם יחסי המין לשלב יותר מאוחר. עוד דברים היו תחושות שלי שהוא לא תמיד יודע להקשיב בגלל אופי הדו-שיח איתו – גרם לי לתחושה שהוא לא באמת רוצה לשמוע או שהוא תמיד חייב לומר את הדבר הנכון, גם אם אני אמרתי אותו הדבר לפני שנייה, והוא פשוט יכול היה לומר "נכון", אבל בחר להתעלם ואמר את זה בעצמו כאילו זה רעיון שלו. על הכל דיברתי איתו, ותמיד אמר שאני צודקת. טען שלא שם לב. כל הזמן הייתי בגישה של לחתוך, להיפרד. כי הרגשתי שאין טעם אבל רציתי גם לראות אם אני באמת חשובה לו. וכנראה שכן כי הוא תמיד אמר שהוא לא רוצה לאבד ותמיד התנצל והצטער ואמר שאני צודקת. הוא גם השתפר. במיוחד בשיחות. כשבמקביל אמר שזה סגנון דיבור ושמאוד חשוב לו מה אני חושבת אבל יש לו בעייה שהוא שוכח אחרי זמן קצר מה התכוון לומר אז בגלל זה הוא רוצה להגיד קודם את כל דבריו. זה ממש משתפר מיום ליום. הוא אומר שהוא אוהב לשמוע אותי מדברת, שרה, חושבת וכו'. וזה נותן לי הרגשה טובה. אבל אני קצת חוששת שאין בו את הטוב והדאגנות והאכפתיות. אין בו את ההקרבה. אני רגילה שאם אני אומרת למישהו שאני בדכאון הוא לא יורד מזה עד שהוא מגלה מה העניין. ואם לא הולך לו הוא תמיד ינסה להעלות את זה בהזדמנות הראשונה הבאה. וזה לא תמיד קרה איתו. הוא היה יותר בגישה של "יכול להיות שזה סתם מצב רוח ויעבור מחר" מתוך ניסיון אישי על עצמו – כך הוא טען. גם על זה דיברתי איתו וגם פה הוא שינה את הגישה. הוא אומר הרבה שהוא אוהב אותי. הוא גם אמר את זה יחסית מהר. אצלי זה לא עובד ככה. אני גם לא אוהבת להגיד את זה כל כך הרבה. אני מרגישה שאני מאוד "מחנכת" אותו ובונה אותו לקשר. חסרים לו כמה דברים כדי להיות טוב בשבילי ויש סיכוי שהוא יכול ללמוד ולהפנים אותם מרצון. הוא, מבחינתו, מוכן לעשות הכל. אבל כל פעם צץ משהו חדש. אפילו משהו "בסיסי" כמו לספק את בת הזוג גם אחרי שאתה "גומר", כי היא לא גמרה – הייתי צריכה להסביר לו. כלומר, זה לא שהוא לא השתדל לפני האקט, אבל החשק האישי שלו לא רב ולכן גם לא השתדל מספיק מבחינתי אחרי, כשאני עדיין לא... אני לא יודעת אם אני עושה טעות שאני "מחנכת" אותו ולא מסיימת את הקשר. אני מרגישה כלפיו רגשות חיבה. אני נמשכת אליו. אני לא מאוהבת עד הגג ולא אוהבת אהבת נפש, אבל אני מרגישה שיש פוטנציאל אם רק יפסיק לאכזב. אני פשוט לא יודעת אם אני לא טועה פה. אני מקווה שאני לא אצטער אח"כ אם כל הזמן יצטברו דברים פוגעים שהוא יעשה ובסוף אני אומר לעצמי: "איזה מטומטמת הייתי שנשארתי איתו"... אני חייבת לציין שהוא לא מתווכח איתי אף פעם כשאני מציגה בפניו את הבעיות ורוב הזמן שומע ושותק. אומר לי שהוא כועס על עצמו שהוא הורס הכל. הוא אומר שהוא מוכן לעשות הכל כדי לתקן. הוא גם תמיד מוכן לשלם עליי (הוא מרוויח כסף ואני סטודנטית ואין לי הכנסה). כלומר לכאורה נראה שיש פוטנציאל כי אנחנו בונים קשר די טרי כרגע וגם אין לנו כמעט זמן להיפגש בגלל הלימודים שלי - רק שאני מפחדת שאני יותר מדיי בונה אותו ומחנכת אותו ואולי זה לא ייגמר לעולם... ואולי יש לי דרישות גבוהות מדי וטענות רבות מדי? אולי יש לי אופי כזה שרוצה כל הזמן לחתוך? אולי בגלל שכבר התנסיתי ב-5 מערכות יחסים אני מפחדת להוסיף סתם ל"אוסף" עוד מערכת יחסים קצרה ולכן הדרישות שלי גבוהות מדי? הייתה לי מערכת יחסים קצרה שבה נורא התפשרתי על אופי אגואיסטי ולא אמין של בחור. אולי אני בטראומה מזה? חתכתי את הקשר ההוא רק אחרי חודש וחצי שבו התפשרתי וניסיתי למצוא את הטוב בין כל הרע.

שלום אלמונית, קראתי בעיון את פנייתך המפורטת למדיי ולמרות שהיא מפורטת חסרים לי בה כמה פרטים בסיסיים. האם את סובלת מדיכאון? האם את נמצאת בטיפול על רקע זה? בן כמה חברך? מה עברו בקשרים? חסרה גם קצת יותר אינפורמציה על מה שקרה לך בקשרים קודמים. פרט לנכונותו של הבחור להקשיב לך ולנסות לתקן את עצמו, לא כתבת מה את מוצאת בו? איזה פוטנציאל את רואה בו חוץ מזה שהוא מוכן לשנות דברים ומושך אותך מבחינה מינית? על פניו נשמע שאת בחורה צעירה שיכולה להרשות לעצמה להתנסות בדברים ובקשרים גם בלי לצפות מהם שהם יובילו למשהו אחר. השאלה אם את יכולה לקבל את הבחור פחות או יותר כמו שהוא וליהנות מהרגע או שההתלבטות נובעת מרצון להשקיע בו לטווח ארוך כדי להינשא לו וכו'? את מוזמנת לפנות שוב עם הפרטים הנוספים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

שלום גידי תודה רבה על ההתייחסות הרבה למכתבי. הפרטים הנוספים: אני בד"כ לא סובלת מדיכאון. פעמיים הייתי בטיפול פסיכוטראפי שנועד לחזק אותי קצת ברגעי משבר, למשל אחרי שברון לב מפרידה. על זה התגברתי מזמן. ניתחתי עם הפסיכוטראפיסטית את מצבי והגענו למסקנה, לאור העבר שלי והילדות שלי - שלא הייתה כ"כ רגילה בגלל בעיות בבית (אחד מהנפשות סובל מבעיות נפשיות) - שאני הגעתי למצב שהייתי נורא תלותית. חיפשתי בבחור הכל: חבר, אהוב, חברה, אבא, אמא, מורה דרך וכו' וכו' וזה לא אמור להיות ככה. וזה מה שהרס את הקשר. כיום - אחרי 4 שנים - אני מרגישה שממש התגברתי על זה, וגם המצב בבית השתפר לגמרי (הוא עזב את הבית). אני מרגישה חזקה ולא תלותית. חברי צעיר כמעט כמוני - בן 23 - וללא ניסיון רב בקשרים: 2 קשרים, שהאחרון שבהם היה בגיל 20. לי, לעומת זאת היו 5 קשרים. בעיות בולטות בקשרים קודמים: חבר ראשון היה בחור קצת מתוסבך עם בעיות בבית - הורים גרושים. קשר שנמשך לסירוגין לאורך שנה. נפרדנו וחזרנו. לא בריא, וגם הטיפוס לא בריא... חבר שני היה מאוד סגור, פחד לגעת, פחד לדבר. בעיקר כתב לי מכתבים. בשלב מסויים התגבר על מחסומים אבל זה פשוט לא היה זה. נמשך 10 חודשים. חבר שלישי - טיפוס כריזמטי וחברתי. ההוא ששבר את ליבי (אחרי 4 חודשי חברות). אחריו כבר לא ממש התאהבתי במישהו. חבר רביעי - קשר קצר עם בחור אגואיסט שמשום מה המשכתי להיפגש איתו למרות שהתנהג אליי מגעיל. זה נמשך (רק?) חודש וחצי ואחרי זה הייתי קצת שבורה שנתתי לעצמי "ליפול" ככה. חבר חמישי - בחור מקסים, חבר נפש, דאג לי ועזר לי בתקופה קשה של בעייה פיסית שנמשכה שנה. אבל היה יותר מדיי רגיש. וגם אני לא הקלתי עליו - סיפרתי לו על החבר האגואיסט והרבתי בפרטים ועל רקע זה הוא עזב - לא היה יכול להתמודד עם זה שהיה לי מגע מיני עם מישהו כזה וכשלא הרגשתי שאני אוהבת אותו. גם ככה היה לו קשה שהיו לי חברים לפניו. הוא היה נעלב מכל דבר שהייתי עושה או לא עושה והיה עושה לי חקירות צולבות - ממש כמו בית משפט - לגבי מה אני מרגישה, מה אני חושבת, את מי אני אוהבת יותר, למה התנהגתי ככה או אחרת... הקשר נמשך כמעט שנה. מה אני מוצאת בחבר הנוכחי - בן אדם מעניין, כיף לדבר איתו, נבון, ראש טוב - לא רגיש מדי ולא מתוסבך מדיי - סוף סוף... לכן אני כן רוצה להמשיך אבל פוחדת בגלל הטעויות שלו. אני כן הייתי רוצה מישהו לטווח רחוק. בסה"כ אין לי חסך בניסיון בקשרים ואני גם לא רוצה לבזבז כ"כ הרבה כוחות נפשיים בעקבות פרידות חוזרות ונשנות. אמא גם קצת מטפטפת מדי פעם שכדאי לנסות למצוא מישהו יותר קבוע...זה קצת מלחיץ כי אני הייתי מעדיפה באמת לחיות את הרגע ולראות מה יהיה. רק לא רוצה לעשות את זה בטפשות כמו עם הבחור האגואיסט ההוא.