משרדים

ד"ר שלום! רציתי לשאול אותך האם אני יכולה להציעה פתרונות למטפלת שלי איך היא אמורה לטפל בי? כלומר האם זה נכון או מאבד מהעינן. כך שיש לי בעיה להסתכל לה בעניים כך שאנחנו כבר 13 פגישות ואני לא יוצרת קשר עין בכלל. אמרתי לה שאני חושבת שהיא כול הזמן בוחנת אותי יותר מאנשים אחרים. ואני לא מצליחה להבין למה זה קורה לי. בכול אופן היא לא ממש מנסה לעזור לי ולפתור את הבעיה הזאת. לכן הצעתי לה לשבת ממש מאחורי שולחן משרדי שיש בחדר והיא טוענת שזה לא צורה אינטימית לשיחה. מה להגיד לה שהיא יושבת קרוב אלי או שזה מפריע לי ואני רוצה שהיא תשב בקצה החדר אז אולי אוכל להסתכל אליה. הבעיה היא שהיא לא מטפלת התנהגותית והיא לא תעשה שוב דבר שנראה כמו חיזוקים או דורש שלבים. אז מה עושים ? ואיך אני ינסה לברר עם עצמיאת התופעה. ישד לציין שזה קורה לי עם אנשים שאני חושבת שהם לא באים לטובתי ובוחנים אותי יתר על המידה. וכמו כן הלמטפלת הקודמת לא הסתכלתי במשך שנה אבל ממש לא יצרתי קשר עין. עד כמה זה חמור? האם נתקלת במקרה דומה???? הנואשת מעצמה ומחכה לתשובות. תשתדל להתייחס לכול הנקודות.

שלום שלי, מתיאורייך עולות שתי בעיות עיקריות: קושי גדול מאוד לתת אמון באנשים ופחד עצום מביקורת. אנשים שקשה להם לתת אמון בדרך כלל מנסים לשלוט בסביבתם, ומכאן גם הצורך שלך לכוון את המטפלת שלך כיצד לטפל בך. חוסר היכולת להסתכל למטפלת בעיניים הוא רק סימפטום, שלא הייתי מייחס לו חשיבות יתרה כשלעצמו. להערכתי וגם מניסיוני, לאחר שנוצר אמון בסיסי סימפטום זה חולף. לפי תיאורייך נראה שיצירת קשר של אמון עם המטפלת תארך זמן לא קצר, אך אני מניח שגם הסיבות שהביאו אותך לטיפול התפתחו במשך זמן רב ולכן לא הייתי נצמד לסימפטום כזה או אחר אלא בקושי שלך עם אנשים בכללותו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין