הורים שתלטנים

שלום רב, אודה לכם אם אם תוכלו לעזור לי בבעיה שיש לי ולחברתי. אני בן 27 וחברתי בת 22.5. אני מאוד אוהב אותה והיא אוהבת אותי. אנחנו מסתדרים מצוין ביחד ואנו מאוד רציניים לגבי המשך הקשר. הבעיה היא שהוריה מנסים כל הזמן להגביל אותה בזמן ובתחומי פעילותה. הם לא מוכנים שהיא תישן אצלי (למעט יום שישי), הם לא מוכנים שהיא תצא באמצע השבוע שלא לדבר על לגור איתי, שזה ממש מפחיד אותם. בכלל הם מתיחסים אליה קצת כאל ילדה קטנה. יש לציין כי הם מכירים אותי והם מחבבים אותי ובכל זאת הם מגבילים אותה. חברתי חוששת להתעמת איתם בנושא מכיוון שהם טוענים שאם היא לא עושה מה שהם אומרים לה אז היא לא מכבדת אותם. להערכתי החשש הגדול שלהם הוא שהיא תעזוב את הבית והם כאילו ייאבדו אותה. מה עושים? האם היא צריכה לפעול כפי רצונה או שמה היא צריכה לשמוע בקולם כדי לא לפגוע בהם?

שלום יניב, נראה לי שחברתך לא הגיעה לשלב ההתפתחותי המתאים של היפרדות פסיכולוגית מהוריה. אינני יודע כיצד היא עברה את גיל ההתבגרות ואם ביטאה את ה"מרד" הכל כך אפייני לתקופה זו והמבטא בריאות נפשית כחלק מתהליך התפתחות נורמאלית. הקונפליקט בין הרצון להשביע את רצונו של החבר ולממש את עצמה בקשר זוגי ובין הצורך להשביע את רצון ההורים מאפיין כל אחד במידה מסוימת, אך במקרה זה נראה לי שצריך להבחין האם היא משתמשת בתלותה בהוריה כדי להתחמק ממחויבות אליך, אפשרות שייתכן והיא קיימת ובין מצב בו היא באמת ובתמים לא הגיעה לשלב התפתחותי המתאים ליצירת קשר זוגי על כל המשתמע מכך והיפרדות רגשית מההורים. בשני המקרים, לא נראה לי שאתה יכול להתערב יתר על המידה ותצטרך לקבל החלטה האם "לחכות שתתגבר" או להבהיר לה שבמצב הנוכחי אינך יכול להמשיך את הקשר הואיל ואת מחפש בת זוג לכל דבר ועניין. ייתכן שההתנהגות האחרונה תחייב אותה להכריע ולבחור בעצמאות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין