איך מתגברים

שלום אבי נפטר לפני שנה, לאחר ניתוח פשוט מאוד, כמו שאומרים הניתוח הצליח אבל החולה מת. מאז אני לא מוצאת נחת. בתקופה הזו הייתי בהריון ,ועכשיו יש לי תינוק ,שאבי לא זכה לראות קשה לי נורא , התיסכול שהוא היה אדם בריא וחזק וניתוח פשוט שלא היה הכרחי הוביל לדום לב. אני כל הזמן מאשימה את הרופאים, או מנסה לדמיין מה היה קורה אלולא עבר את הניתוח הוא היה כאן והיה נהנה מהנכד שציפה לו. מה לעשות? הזוגיות שלי "בתחתית" - בעלי כבר נהיה חסר סבלנות למצבי הרוח שלי יש לציין שלבני אני נותת את כל הדרוש . אבל מאמינה שיכלתי לתת הרבה יותר אנרגיות חיוביות בבית. בנוסף -כאשר אני מנסה להתרומם , יש לי נקיפות מצפון , להנות ממשהו הרי אני פה , והוא שם. בעלי לוחץ על טיול קטן - ואני חושבת שזה לא פייר איך יוצאים מזה ? האם מותר לצאת מזה? הרי זה אבי , איך אפשר להמשיך כאילו לא קרה כלום? כולם אומרים לי"את חייבת להמשיך " ואני אומרת אתם לא מבינים אתם לא יודעים מה עובר עליי? תודה

במצב הנוכחי את בעצם נענשת פעמיים: כאילו לא די בכל הצער והכאב שלך על מות אביך, את גם מונעת מעצמך שמחות קטנות והנאות יומיומיות שבחשבון הסופי רק יועילו לחזק אותך ולבנות כדי להמשיך הלאה. החיים זרועים במוקשים כאלה ובמהמורות מסוגים שונים, אבל זכרי שהחיים חזקים מהמוות ואנחנו שנשארנו כאן חייבים את זה לאלה שאינם, אחרת זה כאילו שהם בעצם אשמים במצב העגום שאליו נקלעת. ישנן אלף ואחד דרכים לזכור, לשמור ולכבד את אביך המנוח, אך העונשים שאת מטילה על עצמך ועל סביבתך הקרובה בוודאי אינם הדרך, וכמו שאת יודעת הם לא ישיבו את הגלגל לאחור. הביטי אל העתיד בתקווה.

שלום לך, ראשית, אני משתתף בצערך. שנית, מתיאורייך עולה שלא עיבדת את האבל על מות אביך ז"ל מבחינה רגשית. ייתכן שמייד לאחר מותו היית עסוקה בעניינים אחרים ולא הייתה לך הזדמנות להתאבל וייתכן שתקופת האבל הנורמאלי מתארכת מסיבות שונות. מעל לכל בולט כעס מאוד גדול, שהוא אחד השלבים ההכרחיים בתהליך האבל, אך נראה שאת תקועה בשלב זה. כמובן שתגובות הסביבה להמשיך הלאה גורמות לך לחוש עוד יותר בלתי-מובנת וחסרת תמיכה. הואיל ולדברייך חלפה כבר שנה, הייתי מציע לך לפנות לייעוץ מקצועי, אפילו קצר-טווח, כדי לעבד את רגשותייך סביב מות אביך, לחלוק אותם עם אדם מקצועי שלא תכבידי עליו בכך אלא זה תפקידו ושגם לא ילחץ עלייך לחזור למסלול בטרם עת. ברור שבמסגרת כזו יהיה חשוב להבין את יחסייך המיוחדים עם אביך ושם תוכלי לתת גם ביטוי לכעס על המערכת הרפואית, שביטויו בוודאי נמאסו על הסובבים אותך. אני גם בטוח שבמידה וסביבתך תדע שפנית לטיפול, ייפסק גם הלחץ ההדדי שלך עליהם ושלהם עלייך ותוכלי לעבור את התקופה בקצב שלך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין