בהמשך לשאלתי מאתמול

אז אם חוויתי התמוטטות טוטאלית כתוצאה מעוצמת רגשותי בגלל העברה בטיפול הפסיכולוגי, שאף הביא אותי כמעט להתאבדות, ניתן לקבוע כי לא היה כדאי במקרה שלי לערר את ההגנות שלי? האם זה אשמתו של המטפל? האם הוא היה יכול למנוע את זה?

צר לי לשמוע על מה שעברת אבל את לא הראשונה ולצערי גם לא האחרונה שיוצאת בתחושות איומות כאלו מטיפול. המון מטופלים יוצאים מטיפול גם עם מגוון תחושות רעות אחרות. ברור לי לחלוטין שהמטפל שלך נכשל כישלון חרוץ וכגודל התחושות הקשות שלך כן גודל הכישלון שלו. הפשע העיקרי בעיני הוא שאף אחד לא מזהיר שחדר הטיפול יכול להיות מסוכן ושבהרבה מיקרים לא רק שהטיפול לא עוזר אלא שהוא גורם נזק ומוסיף בעיות לבעיות שכבר קימות. עצוב מאד שזה ככה ואני לא מעז לחשוב על כמה רע את מרגישה.

שלום גילה, ברור שלא אקח על עצמי את האחריות לשפוט מטפלים אחרים, מה גם שלא מה שאני יודע הוא את הצד שלך וגם זאת בצורה מוגבלת מאוד. טיפול פסיכולוגי, כמו כל טיפול אחר, הוא כלי רב-עוצמה שיכול לגרום תועלת או נזק רבים, עם ובלי קשר לתופעת ההעברה עליה שאלת אתמול. תופעת ההעברה מתרחשת כאמור בכל מקרה והשאלה היא רק באיזו מידה היא מדוברת, מפורשת ונידונה בטיפול. אני משער שאף פעם לא נדע בוודאות מה חלקו של הטיפול במשבר המסוים שפקד אותך. ייתכן שאירועי חיים אחרים היו מעוררים אותו וייתכן שאין זו אלא שאלה של זמן עד שמשבר כזה היה מתעורר אם או בלי טיפול. מה שברור הוא שאם המשבר התעורר בעוצמה כזו, את זקוקה לטיפול, אולי לא אצל אותו מטפל ואולי בגישה טיפולית שונה והצעתי לך היא לפנות לטיפול תוך דיווח מפורט למטפל החדש על הקורות אותך בטיפול הקודם. אם הטיפול הצליח לעורר משבר כזה, אני מתאר לעצמי שאינך רוצה לחיות את כל חייך בזהירות ובהימנעות מרביות מפני משבר שעלול להתעורר כתוצאה מכל שינוי שיחול בחייך ועלול לעורר אותו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין