ביקורת - המשך

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

29/04/2002 | 09:37 | מאת: ענת

לגידי שלום, הוספתי תגובה לתשובתך משבוע שעבר: http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=402&i=3050&t=2531 בנוסף אני רוצה לבקש עיצה. היום אני מנסה מאד להחניק תגובות תוקפניות כשאני שומעת ביקורת, אבל כנראה שהמתח מאד ניכר עלי ולמרות שאני כמעט לא עונה, התגובה של המבקר היא: למה את כל כך תוקפנית. אני לא יודעת איך להגיב לזה בלי להסתבך, כמובן שהתגובה הזאת גורמת לי רק לכעוס יותר, ואני בשום אופן לא מסוגלת להרגע באותה שניה, אבל אני גם לא רוצה לפגוע במערכת היחסים המקצועית. בהנתן הרגשות שלי, יש עיצה כיצד להגיב? אני יכולה להסביר שלוקח לי זמן לעכל ביקורת, אבל אני חוששת שזה רק יכעיס יותר את העומד מולי. (אני כאמור מדברת על מערכות יחסים מקצועיות) אני רוצה לציין שבאופן כללי אני מאד מצליחה בדרך כלל ולכן יש ממני ציפיות מאד גבוהות, כמו כן העולם המקצועי שלי מאד תחרותי, כך שכמויות הביקורת שאני מקבלת על עבודתי הן רבות מאד ומלחיצות מאד. אשמח לתגובתך ענת.

29/04/2002 | 16:58 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום ענת, מתיאורייך עולה קושי לבטא תוקפנות, הדבר גם מזיק לך עצמך וגם פוגע ביחסייך עם סביבתך. אין פיתרון טכני שאני יכול לתת לך דרך הרשת. המלצתי לך היא לבחור בין שני פתרונות, האחד מעמיק יותר, פנייה לטיפול כדי לעבד את התמודדותך עם התוקפנות העצורה שלך, והאחר נקודתי יותר: להצטרף לסדנא לאסרטיביות ביחידה ללימודי חוץ של האוניברסיטה הקרובה למקום מגורייך או של סניף האוניברסיטה הפתוחה במקום מגורייך וזאת כדי להיות בטוחה שמנחה הסדנא מקצועי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

29/04/2002 | 17:35 | מאת: ענת

לגידי שלום, אולי לא הסברתי את עצמי נכון, עד לאחרונה נהגתי להגיב בתוקפנות רבה והתנגדות גורפת ומידית לכל מה שנשמע לי כביקורת. העירו לי על כך מספר רב של פעמים עד שהפנמתי והבנתי שהקושי תמון בי. מאחר ואני לא מצליחה להתגבר על תחושת ההתנגדות שמתעוררת למרות שבמודע אני מבינה שהיא לכל הפחות לא פרופורציונית, אני מאלצת את עצמי להמנע מתגובה ורשמית לקבל את הביקורת עד שאוכל לשקול אותה במצב רגוע יותר, וזאת על מנת להמנע מהתגובה הלא הולמת. אני מקווה שאם אני אתמיד בזה מספיק זמן ההתנגדות הריגשית תפחת לרמה שבה אוכל להתיחס גם באופן רציונלי לביקורת (האם יש בכך היגיון?) אני מבינה שטיפול פסיכוטראפי נחשב לדרך היעילה ביותר להתמודד עם הבעיה, אבל כמו שכבר הסברתי, כרגע אני לא מסוגלת מבחינה רגשית להתמסר לטיפול. (ואי אפשר להאשים אותי שלא ניסיתי) האם אתה עדיין חושב שסדנת אסרטיביות היא פתרון רלוונטי?

מנהל פורום פסיכותרפיה