בעיות
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אני בת 28.5 וטרם שכבתי עם מישהו. כלומר היו לי קשרים , אבל תמיד ברגע האמת נמנעתי. נראה לי שהדבר קשור לחינוך שקיבלתי מההורים בבית, שאסור בשום פנים ואופן שיהיה מגע ושלא "ינצלו" אותי.למעשה עד היום זה נמשך ההתערבות הבוטה ביחסי עם המין השני. מה עשינו וחס וחלילה שאשכב איתו עד שיהיה בחור רציני, כלומר לדעתם חתן. פעם כמעט שכבתי עם מישהו,ולאחר מכן ההורים שלי צעקו עלי (זה נודע להם ממישהו ), על "הטעות" האיומה שקרתה לי, ושחס וחלילה זה לא יקרה שוב ושבחור לא ינצל אותי סתם. אני מרגישה חנוקה,שאפילו על הגוף שלי אני לא יכולה לשלוט, ושחס וחלילה "ינצלו" אותי. בעקבות התגובה החריפה שקיבלתי לעצם הנושא הייתה לי הרבה זמן דיעה שלילית על הנושא, ואין ספק שההורים חיזקו אותה. כעת החלטתי שההורים(שלהם אלו נישואים שניים והם כמובן כן עשו את זה לפני שהתחתנו) ימשיכו בחיים שלהם, ואני אמשיך בחיים שלי.(כיוון שהגעתי למסקנה שכנראה מין מהווה נדבך חשוב במערכת יחסים). הכי פשוט זה להביא את הבחור רק שמחליטים להתחתן אבל יש כאן בעייתיות כיוון שיש תמיד מי שמספר להם, ובהחלט התגובה שלהם מפחידה אותי.(עקב נסיון העבר). הבעיה היא שהם אוהבים לשלוט בקשרים שלי, במיוחד לגלות דברים שאני לא מספרת ולצעוק עלי אח"כ איך אני לא מספרת ושזה בגידה באמון. בקיצור מה שאני מנסה לומר הוא שאני במלכוד, כבר למעשה מגיל 18 ושוב דבר לא משתנה. מה עושים?
חבל ! על הבורות של ההורים ,את משלמת את המחיר והופכת בורה בעצמך אני לא מנסה לפגוע ,רק מתאר את העובדות את ילדה גדולה אם לא שמת לב . הניצול היחיד שיש כאן הוא ניצול מלא של הטימטום מצד ההורים שלך בגיבוי שלך צר לי לבשר לך כי פג תוקף החינוך לגבייך סקס זה רק כדי להביא ילדים לעולם יש לזה עוד כמה יתרונות הגיע הזמן שמישהו יחנך את ההורים שלך ! ושיצאו לך מהחצוצרות.... בהצלחה
שלום הילה, אינני מזלזל בעובדה שעדיין לא היו לך יחסי מין בגילך, אך זהו רק קצה הקרחון של בעייתך. העובדה שבגיל 28 להורייך יש שליטה כה גדולה על חייך היא המדאיגה בכל המצב הזה. אינני יודע אם את עדיין גרה איתם פיזית, אך גם אם אין לך יחסי מין, לא ברור שזהו דבר שהם חייבים לדעת עליו. נראה לי שלא נפרדת מהורייך ושאת והורייך אינם תופסים את עצמכם כאנשים עצמאיים ונפרדים זה מזה. תהליך זה לא אמור להתחיל בגיל 18, כפי שכתב לך גל, אלא הרבה יותר מוקדם בחיים, ואינני יכול אלא להמליץ לך לפנות לפסיכותרפיה (שיחות) ויפה שעה אחת קודם כדי לנסות סוף-סוף להתחיל בתהליך זה של היפרדות מהורייך וגיבוש זהות עצמאית משלך. אין פירושו של דבר שלשם כך תצטרכי להפוך את הורייך לאויבים, אם כי בשלב ראשון ייתכן קונפליקט איתם, כמו בכל שינוי שאנחנו עושים בחיים, אלא בהיפרדות מהם ויצירת זהות משלך במנותק מהם, כך שהם יוכלו לשמש לך הורים ואת תוכלי להיות להם לבת, אך כיחידות אוטונומיות ולא כרקמה סימביוטית של אנשים החיים זה בתוך חייו של זה ללא כל הבדלה. לכך תהייה ללא ספק השפעה ניכרת על חייך בכלל ועל יצירת קשרים בין-אישיים וקשרים עם גברים בפרט. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין