התנגדויות

מה לעשות עם ההתנגדויות שבי לכל סוג של טיפול? אני בדיכאון, שיחות אני לא מסוגלת לקיים (לא משום החשש לתחושת התלות שמלווה שיחות עם מטפל - אחרת, איך תסביר את העובדה שיש לי חבר כבר במשך שנתיים, גם בתקופה קשה זו?). טיפול בתרופות התחלתי, אולם גם בהן אני נלחמת: דוחה את העלאת המינון, ומוודאת כל הזמן שלא חלים בי שינויים. כבר ניסיתי טיפול תרופתי, אך הפסקתי כעבור מספר שבועות. אם אתמיד בתרופות, האם ההתנגדויות יפחתו? האם המלחמה שאני מנהלת נגד ההשפעה שלהן תחדל?

לשאלתך, בוודאי שמת לב שאת עושה דבר והיפוכו. את "הולכת לטיפול" כאשר בעצם את מתנגדת לשינוי כלשהו במצבך, או במילים אחרות רוצה ולא רוצה בעת ובעונה אחת. לעניות דעתי, עד שלא תבררי עם עצמך לעומק ובצורה יסודית מה את באמת רוצה (להישאר במצבך הנוכחי בדיכאון ולהמשיך למראית עין עם ניסיונות כושלים לצאת מזה דרך תרופות, או לגמור עם זה ברצינות) - עד שלא תחליטי חד משמעית שאת רוצה באמת להיות בריאה ולצאת מזה - זה פשוט לא יקרה. ואולי את פוחדת מהבלתי נודע. את עשויה לגלות עצמיות חדשה לגמרי, כי במקום הבחורה הדכאונית פתאם תמצאי מישהי אחרת. אבל, ככה או ככה, ההחלטה היא שלך ורק את יודעת מה את רוצה. כל טוב

שלום לך, התנגדות היא תופעה מוכרת בכל טיפול פסיכולוגי. בגלל הקשר ההדוק שקיים בין גוף לנפש, ועוד יותר כשמדובר בטיפול תרופתי נוגד דיכאון, אני משער שיש בהתנגדותך כדי לחבל גם בטיפול התרופתי. חשש מתלות הוא רק אחד ההסברים להתנגדות לטיפול. לא הייתי ממהר לגזור גזירה שווה מיחסייך עם חברך ליחסייך עם מטפל, משום שהקשר שלך עם חברך הוא קשר שאמור לפחות להיות שיוויוני במידה זו או אחרת ולכן התלות בו אינה כה גדולה כמו בקשר טיפולי שבו ברור מלכתחילה שהמטופל תלוי במטפל יותר מאשר המטפל תלוי במטופל. כפי שנעמי רמזה כאן וכפי שהעלית בפנייתך, הדיכאון, עם כל הסבל שכרוך בו, מוכר לך ועל כן על אף המצוקה יש בו משהו מאוד בטוח, גם אם לא נעים. לעומת זאת, אם "תוותרי" על הדיכאון, תאבדי משהו מהביטחון הזה ואת עלולה, אולי, לשלם על כך בתחושת חרדה סובייקטיבית כתגובה לחוסר ביטחון, לחוסר ודאות, לעובדה שאת תלויה במטפל ועוד. מתיאורייך עולה צורך עז בשליטה בעניינים, צורך שהוא למעשה חזק ממך. בעניינים שכאלה אי-אפשר לטפל בך נגד רצונך ורק כאשר תהיי מוכנה "להתמסר" לטיפול השיחתי והתרופתי כאחד ניתן יהיה להגיע לשינוי המיוחל. התמסרות זו קשורה בוויתור על מידה מסוימת של שליטה. לא הייתי אומר שהטיפול התרופתי יעזור לך "לשבור" את ההתנגדות - הטיפול התרופתי גם הוא בעדך ולא נגדך. הייתי מתרכז בעזרת מטפל מתאים ברווחים המישניים שיש לך מהדיכאון. אם למרות הדיכאון יש לך למשל חבר שנתיים, כנראה שיש לך יכולת לווסת את הדיכאון ולתמרן אותו כדי שלא יחבל במה שבאמת חשוב לך ובמה שאינך אמביוולנטית לגביו. כנראה אינך רוצה את הטיפול באותה מידה בה את רוצה את חברך, למשל. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין