שאלה

אנחנו שתי אחיות כמעט באותו גיל. כל החיים שלי אנשים תמיד העדיפו את אחותי על פני. זה לא סתם תחושה זה באמת כך. ובצדק, אחותי מאד מוכשרת, חברמנית, חכמה וכו' ואני בדיוק ההפך הגמור. עד גיל 14 לא היה לי חשק לנסות אפילו להלחם במצב והייתי לא משקיעה בלימודים ובשום דבר אחר. בגיל 14 חל מפנה כשמורים די רמזו שאני טפשה ואז החלטתי להפוך לעושת צרות אבל בסתר להשקיע ולהצליח בלימודים. זה אכן הצליח וזכיתי לתשבחות שאני כן חכמה. הרגשתי שהוכחתי מה אני שווה. בגלל אחותי, בתקופת התיכון הרגשתי צורך ענק להצליח למשל, במתמטיקה -והתוצאה היתה שתמיד נלחצתי לפני מבחנים ולפני בחינת הבגרות וכך קרה שבבחינת הבגרות מרוב לחץ כמעט עזבתי באמצע ובלי סיבה אמיתית. (קבלתי 100). הענין הוא שבמבחנים תמיד נלחצתי ולא מיציתי את עצמי. ועכשיו, וזאת הבעיה העקרית, אני סטודנטית שרוצים להפסיק את לימודיי בטענה שהמקצוע לא מתאים לי. ואני כ"כ מיואשת. זה מקצוע הומני. והאמת היא שאני לא ממש יודעת מה לעשות אם יוציאו אותי מהלימודים. שקלתי מקצועות אחרים אך בכולם יש פיסיקה, כימיה, מתמטיקה וביולוגיה. ובגלל הצורך להוכיח את עצמי ועקב זאת הלחץ איני יודעת אם יש טעם לנסות לימודים אקדמאים ריאלים. אני מרגישה שכל חוויות הילדות ערערו את הביטחון שלי ואני פוחדת מהכל. מה עושים??? אני יודעת שהזכרתי הרבה דברים שאולי נראים כקפיצה מנושא לנושא אך כולם קשורים לתוצאה הסופית- מי שאני כעת: בחורה לחוצה, חסרת ביטחון ומיואשת.

שלום גלית, החינוך למצוינות והתניית האהבה שאנו מקבלים מהורינו בהישגים היא דבר שגובה מחיר רגשי כבד ולהרגשתי זה מה שקרה אצלך. לצערי הורים רבים מלמדים את ילדיהם לקרוא ואפילו מתמטיקה לפני הגן בלי לתת את הדעת אם הילד בכלל רוצה את זה. ברור שכשמוסיפים לזה תחרות עם אחות המצב גרוע יותר. מעשית, הייתי מציע שני דברים: לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי לחוות חוויה מתקנת של קבלה ללא תנאי וללא שיפוטיות שתעזור לך לקבל את עצמך כמו שאת ואולי גם לעבור ייעוץ בבחירת לימודים ומקצוע כדי לעצור רגע את המירוץ שאת נתונה בו ולבחון מה מתאים כדי להגשים את הפוטנציאל שלך ולא כדי להשיג עוד ועוד הישגים. אולי המאמר הבא יאיר מעט את עינייך: http://doctors.co.il/magazine/article-view/477/ בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין